העונה ה-7 של משחקי הכס חלפה, אבל את השיר (של אש ושל קרח) הזה, אי אפשר להפסיק! רק תשאלו את אריאלה צייטלין וליעד אברהם
כשאריאלה וליעד, צמד מוסיקאים ישראלים מוכשרים, נפגשו כדי להפיק ביחד עיבוד חדש לפסקול של סדרת הפנטסיה הפופולרית, "משחקי הכס", הם ידעו שיש להם משהו טוב ביד, אבל הם לא ידעו לאיזו הרפתקה הוא ייקח אותם. בישראל, הם זכו לתגובות צוננות ובעיקר להתעלמות, אך בחו"ל ודווקא במדינות פחות צפויות, התקבלו בחום ואהבה, עם פרסומים בעמודי פייסבוק בינלאומיים ועתירי חברים, ראיונות ואפילו הזמנה מפתיעה.
אז אחרי ששמענו את העיבוד ואת הסיפור שמאחוריו, היינו מוכרחים לשבת עם ליעד ואריאלה לריאיון לילי.
כמה זמן קיים ההרכב שלכם וכיצד הוא הוקם?
היה לי הרכב אירי שלוש שנים בערך, וכל הזמן היינו מחליפים כנרים. מאוד קשה למצוא כנר טוב, כי או שהם מבוגרים מדי (בני 60 פלוס, להרכב שרובו היו אנשים בני 30), או שהם קלאסיים מדי. ואם הם לא קלאסיים מדי והם טובים, הם כמעט תמיד כבר עם מוש בן ארי, או שלמה ארצי או משהו כזה.
ההרכב ההוא התפרק, אבל בפברואר קיבלתי הזדמנות לגיג קטן בתשלום והייתי חייב כנר, אז פרסמתי בפייסבוק שאני מחפש כנר טוב, ותייגו לי בערך 40. את אריאלה תייגו ראשונה. פשוט התחלנו לדבר ומשהו הרגיש נכון.
בסוף לא עשינו את ההופעה ההיא, כי היא הייתה בשבת ואריאלה דתיה. אבל נפגשנו במרץ, ואז התחלנו לעבוד. מהר מאוד הבנו שאנחנו חולקים אהבה משותפת לכל מיני דברים כמו מוזיקה מסרטים. אז היה קל להתחיל שם.
מה זה קלאסיים מדי? איך היית מגדיר את הסגנון שלכם?
קודם כול, אצל כנרים זה בעיה, כי יש אסכולות שונות עם צליל שונה. רוב הכנרים מגיעים מאסכולה קלאסית, שזה נפלא, אבל מי שרוצה לנגן מוזיקה אירית חייב לפתח יכולת בסגנון הזה ובז'אנרים מקבילים, כמו בלוגראס וקאנטרי.
הצליל שונה מאוד. פחות חם, פחות ויברטו ביד שמאל. צריך לנגן פחות מרוח ופחות חופשי ולדעת להיות מדויק עם להקה וביט והכי חשוב, וזה כמעט אף כנר לא יודע – לאלתר.
גם אנחנו באים מרקע קלאסית, אבל אצל אריאלה כל היכולות האלה מאוד מפותחות כי היא גדלה בבולטימור, ומגיל צעיר היו אצלם ניגונים משפחתיים גדולים ולימדו אותה לאלתר ולנגן גם מוזיקה פופולרית יותר.
ואצלי, בתור גיטריסט, גם אם את רוב ההשכלה שלי רכשתי כקלאסיקאי (שבארץ זה בכלל להיות חייזר, כי רוב האנשים לא מבינים באמת שגיטרה יכולה לנגן גם באך), אז עברתי דרך הרבה סגנונות. אני מגדיר את הסגנון שלנו כשילוב של פולק/אירי/קלאסי/רב-שכבתי/סאונדטרקי.
אוקיי, איך קיבלתם את הרעיון לעשות את העיבוד הזה וכיצד תכננתם אותו?
כשהתחלנו לעבוד הדבר הראשון שהקלטנו היה קאבר לשיר הנושא מ"לה לה לנד", ואנשים ממש אהבו את זה. אז התחלנו לבנות את ההופעה, והתחלנו לחשוב על חומרים נוספים. יום אחד, לפני חזרה, אריאלה שלחה לי הודעה שאולי נעשה מחרוזת "משחקי הכס" וזה ממש הדליק אותי. ישבתי על זה כל הלילה כדי לתת לזה מבנה. סידרנו את הקטעים לפי צורה של סונטה ברוקית, יצירה שבנויה מארבעה חלקים: איטי, מהיר, איטי, מהיר. זה מתוכנן מאוד לעומק, ובהופעה מתווספים לזה עוד אלמנטים אלתוריים.
בהתחלה יש את "הגשמים של קסטמיר". אחרי זה, מעבר בן 20 שניות של סולו כינור, שזה בעצם טריק שמשתמשים בו כדי לעבור סולם. אחרי זה המוסיקה נפתחת אל נעימת הנושא. משם ממשיכים ל"לייט אוף דה סבן" מעונה 6, ושתי גרסאות של המנגינה של חאליסי. דקה רק עם כינור וגיטרה, ואז נכנסות השכבות של הלופר כדי ליצור סיום עוצמתי.
האם גם קראתם את הספרים, או שאתם מחוברים רק לסדרת הטלוויזיה?
שאלה מעולה, אריאלה רק קראה את הספרים, ואני רק ראיתי את הסדרה. חלוקה שווה והוגנת ?
אוקי, ושאלה שאני מוכרח לשאול: לאיזה בית כל אחד מכם היה רוצה להשתייך?
אריאלה: טארגריין, כמובן! דרקונים!
ליעד: אני אאלץ ללכת עם סטארק. אין מה לעשות. אני שונא קיץ, מטורף על כלבים, ויש לי זאבה לבנה ענקית (35 קילו) בשם סנסה. אני לא חושב שהעובדות האלה משאירות לי ברירה.
האם הערכים הדתיים של אריאלה לא מהווים בעיה בהקשר של משהו כמו "משחקי הכס"?
האמת שאני בן אדם של מוסיקה. לא מעניין אותי סרטים וטלוויזיה כל כך. כשיש לי זמן, אני מנגנת וככה הייתי כל חיי. אני לא מתקשרת לסדרה אבל ממש התלהבתי מהמוסיקה שלה. אני אוהבת מוסיקה מלא אנרגיה ובסגנון "אפיק" כמו הסאונדטרקס בהרבה סרטים וסדרות. לא נכנסתי לסדרה לעומק אבל קראתי הספרים.
ומה בנושא שירת נשים?
אין בעיניי באמת שאלה האם זה נכון, או לא נכון. נכון לי לנגן ונכון לי גם לשיר. אני לא מאמינה שצריך להתייעץ עם רב או עם ההלכה בכל עניין. ברמה הבסיסית, יש הרבה ויכוחים רבניים בקשר לנושא, אבל זה רק מראה שהוא לא אסור כמובן מאליו.
מה היו ההשפעות המוסיקליות שלכם ליצירת העיבוד הספציפי הזה?
בשנה האחרונה, אני מאוד נהנה לחקור את הגיטרה עם כל מיני אספקטים של תיפוף. חיפשנו דרך ליצור אש בהופעה, וידענו שחסר קצב, וידענו שאנחנו רוצים להישאר צמד, אז כל אחד מהכלי נגינה צריך להיות מסוגל לייצר שכבות. אפשר לעשות את זה עם לופר בכינור ובגיטרה, או עם אוקטבר בכינור, או שילוב של תיפופים בגיטרה. אבל הרעיון הוא כל הזמן לשחק בין הקצוות של סופר-אינטימי כמו בחלק של "לייט אוף דה סבן", להכי מפוצץ בסאונד שאפשר.
בסופו של דבר, מה שיפה כאן זה שגיטרה וכינור הם כלים ממש שונים. כינור הוא כלי נגינה מלודי, וגיטרה היא כלי נגינה הרמוני. זה אומר שהכלים מסוגלים לדברים אחרים, אבל זה גם אומר שהנגנים שמנגנים בהם פיתחו יכולת אחרת ושמיעה מסוג שונה. אז אני חושב שהשילוב הוא בעצם החלק הכי משפיע פה.
וכמה זמן לקח לכם להפיק את הווידיאו?
ההקלטה הלכה ממש מהר. בפגישה אחת סגרנו את הפרטים ומה בדיוק אנחנו רוצים לעשות. כל אחד התאמן בבית שבוע, ואז נפגשנו והקלטנו. אחר כך הייתה הפסקה של שלושה שבועות בערך, עד שצילמנו. מהרגע שצילמנו העריכה הייתה זריזה, אריאלה עושה אותה. מה שהיה מדהים זה שבהופעה הראשונה מאז פרסמנו את הווידיאו אנשים ממש הגיעו לשמוע את זה.
במה העיבוד שלכם נבדל מכל הרבבות שסיפרת עליהם? מה הופך אותו ליותר מ"עוד אחד"?
מי שיקשיב באזניות או ברמקולים איכותיים יבחין באיכות השילוב בין הכלים, כי דרך ספיקר של מיקרופון תמיד כינור יצרח. זה קשור גם לעיבוד גם להקלטה וגם לבאלאנס. בנוסף, הקפדנו על חיבור מושלם בין הקטעים מבחינת סולמות, תוך הצמדות אדוקה לסולמות המקוריים (במחרוזות כמעט תמיד משנים סולמות).
וגם ברמת הנגינה. סורי, אני לא רוצה להשתחצן, אבל אתה יכול לראות ביוטיוב ביצועים מאוד רעים מבחינת רמת נגינה, ולמרות שהם רעים מאוד מוזיקלית הם זוכים לצפיות לא מעטות.
אבל בעיני החשוב מכול, זו הדינמיקה שנעה בין מאוד אינטימי ורך למאוד סוער וגועש. יש הרגשה של חוויה שאתה עובר מהתחלה עד הסוף. לשם לפחות חתרנו.
ואיך הייתה הקבלה? לאחר ששחררתם את הווידיאו לרשת?
העלינו את הקאבר לדפים שלנו, וברגע האחרון היה בלת"ם. הסרטון כבר היה ערוך, אבל החלטנו לתקן כמה דברים במיקס של הכלים וכשהחלפנו את רצועת האודיו כל הסינכרון נהרס.
העלינו את הווידיאו באחת עשרה בלילה, וקלטנו שהוא לא מסונכרן. אז אריאלה ישבה לתקן אותו. בסוף הוא עלה בחצות, 4 שעות לפני הפרק הראשון של העונה.
התחלנו לשתף בכל מיני דפי פייסבוק וקבוצות מהעולם: דפים של פסקולים, וכינור וגיטרה ו"משחקי הכס". בבוקר היו כבר איזה 35 אלף צפיות. לי היה מאוד חשוב לעמוד במכשול הכי גדול של כל מוזיקאי. אומרים שהכי קשה להוציא דבר שני טוב יותר מהדבר הראשון. לא משנה אם זה שיר או סינגל או קאבר או אלבום. וכאן אני ממש בטוח שעשינו את זה.
ו… אני מבין שאחרי כל העבודה הזאת, לא כל התגובות היו אוהדות.
התגובות הישירות לווידאו היו מאוד אוהדות. היו תגובות לא אוהדות אליי. יצא לי לעבוד מול דפים ומול קבוצות. מול דפים בארץ קרה דבר מאוד ברור ומאוד פשוט – התעלמות גורפת. שום התייחסות. חלקם אפילו לא פתחו את ההודעה.
היה דף שהרגיז אותי במיוחד, ששלחתי לו הודעה 3 פעמים, והוא אפילו לא פתח אותה. את ההודעה של אריאלה הוא דווקא כן פתח, אבל הוא לא חזר אלינו. זה נורא הרגיז אותי כי זה אחד מדפי המוזיקה הכי גדולים בישראל.
מצד שני, דפים מחו"ל דווקא מאוד התלהבו. שותפנו על ידי ה"ג'וייש סטנדרט", שזה דף של כמעט חצי מיליון איש. אגב, זה דף שפונה לדתיים, אז זה מתקשר גם לשאלה שלך לגבי השירה של אריאלה. קומיק.קון ורשה הגדילו לעשות ושיתפו אותנו עם מילים מפרגנות מאוד, גם בדף שלהם וגם בדף האירוע הקרוב. שם ממש עפו עלינו. שלחתי גם לבלוגים ופורומים של מוזיקה בחו"ל. שני בלוגים אימצו את העיבוד באהבה וכתבו עליו פיצ'רים, אחד בלוג מוזיקת עולם, ואחר בלוג של פסקולים.
כמו כן, לפני אחד הפרקים, שיתף אותנו דף צרפתי ענק שנקרא "גיק", וחברים בו 110 אלף איש. וזה צרפתים כן? אלה שאומרים שהם גזענים ואנטישמים ובגללם אנחנו מפסידים באירוויזיון?
מה, מבחינתכם, הייתה גולת הכותרת של התגובות?
קומיק קון ורשה. התחלנו לדבר על הופעה שם, ואם זה יקרה זה יהיה מטורף, כי הם יקבלו מחרוזת וויצ'ר שתפיל אותם מהרגליים. אבל מאוד הייתי שמח וגאה אם דפים ישראלים היו מפרגנים לנו בחום כזה. חשבתי שאת הרוח הגבית שלי אני אקבל כאן, לא מהפולנים והאוסטרלים והצרפתים. הרי מה היינו עושים פה בלי מוזיקה?
מה שכן, ראוי לציין שמאז הפוסט הזועם שלי, ומאז שדיברנו לראשונה, כמה דפים ישראלים הרימו את הכפפה. אחד זה "אקט מוזיקלי", השני זה דף של גיימינג בשם "תורת המשחקים". השלישי הוא דף קומיקס מקסים בשם מנגה אנג'ל קומיקס. היום, ממש לפני שהתחלנו את הריאיון, גם "אקפלונה", מגזין מוזיקה שיתפו. אז אולי בסוף נשלים מעגל, מחו"ל בחזרה לארץ.
איך אתה מסביר את ההבדלים בתגובות?
כשנתקלתי בזה זה הפתיע אותי, ואז כתבתי על זה פוסט וייעדתי אותי לחברים המוזיקליים שלי. קיבלתי תגובות גורפות של אנשים שמכירים את זה וחוו את זה בעצמם. התגובה הכי נהדרת שם הייתה, "אם פרנק זאפה היה נולד בתל אביב, אף אחד לא היה יודע מי זה פרנק זאפה". בגלל שאני יודע שהחברים הקרובים שלי בפייסבוק הם מוזיקאים באמת מעולים, ולא כאלה שסתם מנסים, הבנתי שכנראה יש בזה משהו.
באחד הדיונים שנוצרו, כתבו לי שאם פולני היה שולח לקומיק.קון ורשה את הקאבר הזה, אז היו מנפנפים גם אותו, ושאני נראה להם להיט רק כי אני ישראלי. נראה לי די שטויות. אם כבר, לאור כל מה שלימדו אותנו כל החיים הייתי בטוח שינפנפו אותי משם, ולא שיתעלמו ממני פה. אפילו כשפרסמתי בקבוצה של קוראי הספרים בלבד באנגלית פרגנו לי ולא ביקשו שאמחק. בארץ קיבלתי גם תגובות כאלה.
באופן כללי, להיות מוסיקאי בישראל זה לא פשוט, לא?
חד וחלק לא. כשהחלטתי שזה מה שאני הולך לעשות אמא שלי נחרדה. הייתי תלמיד מעולה ויכולתי ללכת ללמוד מה שרציתי והיא לא הבינה איך אני הולך על זה ולא על עריכת דין, למשל. מי שרוצה להצליח בזה חייב מידה לא מבוטלת של כישרון, נחישות, התמדה, יכולת הקרבה אדירה, מזל ולא לוותר אף פעם.
אני למדתי להיות בחיים שלי סאקר של מקצוענות. זה לא משנה לי בכלל באיזה מקצוע. זה מה שאני הכי מעריך בעולם. כשבן אדם בוחר משהו כדרך חיים ומקריב את כולו למען זה, זה ממש נוגע בי.
אז, איך הייתם מסכמים את החוויה עד כה? טעם של עוד פעם?
אנחנו ממשיכים בכל הכוח. השבוע סיימנו הופעה כמעט מלאה בחיפה, קובעים עוד הופעות. עובדים על חומר מקורי, וגם על עוד קאברים מגניבים. אני עובד במקביל על אלבום סולו שלי, ואריאלה גם עובדת על חומרים שלה.
מה העיבוד הבא שנוכל לצפות לו מכם?
וואו, האמת שלא החלטנו עדיין אבל יש כמה רעיונות מגניבים שקפצו לאוויר, כולם באותו אזור. שר הטבעות, הארי פוטר, דה וויצ'ר, סטאר וורז. משהו באזור.
נשמע מגניב! נשמח לעקוב אחריכם ולהתעדכן בהרפתקאותיכם המוסיקליות.
בקרו את אריאלה צייטלין בפייסבוק
בקרו את ליעד אברהם בפייסבוק
