"אי אפשר להציל את העולם לבד" אומר הסלוגן של "ליגת הצדק". בכל הנוגע לעולם גיבורי-העל של די.סי, מסתבר שגם אי אפשר להציל אותו יחד
מאת: נטע שרמיסטר
עברו מספר שנים מאז מארוול יצאו לאקרנים עם עולם הגיבורים הסינמטי של "הנוקמים". די. סי ראו כי טוב והחליטו שהם לא מדשדשים מאחור ויוצאים גם הם עם סרט סופר-גיבורים שעובדים ביחד, לעומת הסרטים שהיינו רגילים אליהם, בהם כל גיבור עומד בפני עצמו. את היסודות ל"ליגת הצדק" הם כבר הניחו בסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", שייצא במרץ 2016 ולא התגלה כמושך או מעניין במיוחד. הסרטים של די. סי נחשבים לאפלים וכבדים בהשוואה לקלילות המרעננת של סרטי מארוול, וגם בקופות הם נוחלים פחות הצלחה.
דווקא סרט על גיבורת-על, וונדרוומן, משך קהל רב והציג פן יותר מבדר ומהנה של סרטיהם, אך למי שקיווה שהם ימשיכו עם גל השיפור הזה, אולי כדאי לחכות לסרט הבא…
ניכר מאוד שדי. סי. מנסים לחקות את הצלחת הפורמולה של מארוול. הם ניסו להכניס יותר בדיחות והומור לסרט, היות ובדרך כלל בסרטיהם הם לוקחים את עצמם ברצינות מידי, אך משום מה, זה פשוט לא עובד להם. ליגת הצדק מציג אווירה אפית ומלאת פאתוס כפי שלמדנו לצפות מזאק סניידר, אך אפילו לאחר כניסת ג'וס ווידון לביים כמה חלקים כהשלמה, לאחר טרגדיה שפקדה את משפחת סניידר, הקצב והתזמון עדיין לוקים בחסר.
לעומת זאת, האפקטים מרהיבים, סצנות האקשן מרשימות ויזואלית והאפקט של הפלאש נראה יפה מתמיד.
עלילת הסרט:
בתחילת הסרט העולם מתמודד עם המציאות החדשה בה סופרמן איננו, וטכנולוגיה חייזרית בכדור הארץ היא עובדה. ברוס ויין, חדור מוטיבציה מתמיד ומושפע ממעשיי סופרמן בסרט הקודם, מזהה רוע חדש בעולם ואת הסיכון המתקרב במהירות. ביחד עם בת בריתו החדשה, דיאנה פרינס (וונדרוומן), הם יוצאים לגייס לוחמים מטה-אנושיים לליגה שהם מקימים שבעזרתה, הם מקווים, יוכלו להציל את העולם מאויב אימתני הו-כה-שד-גנרי שחזר, רק שבעבר היה צורך בברית עצומה בין גזעית-גלקטית וקרבות של אלפי-אלפים על מנת לעצור אותו. הפעם הם מקווים שקומץ בודד של גיבורים יצליחו לעשות את העבודה. האם הם יצליחו כנגד כל הסיכויים? מה אתם חושבים?
לשם כך הם מגייסים את הפלאש (בארי אלן), אקווה-מן (ארתור קארי) וסייבורג (ויקטור סטון).
קצת על חברי ליגת הצדק
ברוס ויין – באטמן. הוא בעצם הכוח המניע של החבורה. הוא מזהה את האיום, מגייס את הלוחמים, מדרבן אותם לתפוס את מקומם ומתבכיין על כך שהעולם זקוק לסופרמן. לכו תבינו, או שיש לו רגשי נחיתות בגלל שאין לו בעצם כוח מיוחד או שהוא סובל מחרטה לגבי מעשיו בסרט שחר הצדק.
דיאנה פרינס – וונדרוומן. סרט זה מגיע ממש כמה חודשים לאחר צאת סרטה לאקרנים. היוצרים משלימים לצופים את החסר של מה שהיא עשתה (או לא עשתה) במאה השנים שעברו מאז אירועי הסרט הקודם, ומסבירים לקהל הדואג והנאמן לאהובה סטיב, את הידיעה שהיה קשה לה בלעדיו. סך הכול, זה נחוץ על מנת שבסרט הבא היא תהיה כבר פנויה רומנטית. אחרי הכול, 100 שנים זה מספיק זמן להתגבר על מישהו. למרות זאת, הניסיונות לבסס מתח או רעיון של היותה מושא רומנטי פוטנציאלי, מרגישים תלושים ומאולצים.
אין ספק שיש הבדל בין סרט בו אישה מביימת את וונדרוומן וסרט בו גבר עושה זאת. הפעם היה דגש על גזרתה של גיבורת-העל, והיה צורך בגבר (באטמן) שידחוף אותה להנהיג. כדי להוסיף חטא על פשע דיאנה פרינס זכתה הפעם לתפקיד המפוקפק שעולה בגורלן של הרבה בחורות בסרטי גיבורים – לציין את המובן מאליו ולהסביר לקהל האיטי יותר, שלא מצליח לעקוב, מה בעצם מתרחש.
ארתור קארי – אקוומן. אין ספק שזהו הליהוק הגאוני ביותר שדי. סי. יכלו לחשוב עליו. אקוומן היה ידוע במשך שנים רבות בתור גיבור עלוב ומושא לגיחוך בקרב מעריצים. הליהוק של ג'ייסון מומואה החזק והגברי שובר כל סטריאוטיפ שהיה קיים על אקוומן. במילה אחת "וואו". אך למרבה הצער, שוב בולט לעין שדי. סי. פשוט התאמצו במיוחד כדי לעשות אותו מגניב. באמת, זה עובד נפלא. לא צריך להתאמץ עד כדי כך. כשמפריזים ודוחפים את זה לקהל בפנים, זה כבר עובר את המינון הנכון. מה שכן, יהיה מעניין לראות את הסרט העצמאי שלו.
בארי אלן – הפלאש. הפספוס הכי גדול של הסרט. בארי היה אמור להיות ההפוגה הקומית, הדמות הצעירה והמצחיקה עם ההערות הסרקסטיות. אך בפועל, עזרא מילר מופיע כילד אמריקאי מעצבן, עם בדיחות שאמורות להיות מצחיקות, אך משהו בהן פשוט מתפספס. לפחות האפקטים של מהירותו והאטת הזמן, כפי שהוא רואה, נראים מעולה.
ויקטור סטון – סייבורג. אין הרבה מה לומר עליו. הוא כועס בהתחלה ונמצא בקונפליקט עם עצמו והמציאות החדשה שלו. אבל הרבה מזה נבלע ככל שהסרט מתקדם, מה שמקשה לפתח רגשות מיוחדים כלפיו. אולי בהמשך יפתחו יותר את דמותו.
אזהרת ספויילר – לצפייה בפסקה סמנו עם העכבר את הטקסט
קלארק קנט – סופרמן. כולם ניחשו שסופרמן יחזור, נכון? אז המעריצים יקבלו סופרמן קצת יותר חזק וסוחף, עצמתי כפי שסופרמן צריך להיות, במקום הגרסאות המדוכדכות שראינו בסרטים הקודמים.
סוף ספויילר
סך הכול, ליגת הצדק הוא סרט צפוי להחריד, שבלוני, יפה סינמטית, אך לא יותר. פריימים יפים לא יכולים לפצות על קונספט מאוס ולא מחדש, שאפילו לא מצליח לעורר שום התלהבות. מה שכן, הרמז להמשך נראה מבטיח, אל תצאו מהאולם מוקדם, יש סצינה חביבה בסיום הקרדיטים שנותנת טיזר למה יש לצפות.
