צפריר גרוסמן לוקח אתכם אחורה בזמן אל ראשית ימי "רומח הדרקון" ו"מחזור שער המוות"
אם הייתם חובבים של ז'אנר הפנטזיה בשנות ה-80 של המאה הקודמת, כמעט ולא היה לכם מה לקרוא. בניגוד לימי אנו, שספרים חדשים מהז'אנר יוצאים בכמויות מסחריות וסופרים מוציאים ספרים בהוצאה עצמית מתחת לכל עץ רענן, באותם הימים, מדפי הפנטזיה היו קטנים מאוד. בשנת 1984, בעקבות הצלחתו של המשחק "מבוכים ודרקונים", חברת TSR החלה להוציא סדרת ספרים בשם "רומח הדרקון" וספר בשם "דרקונים של דמדומי הסתיו". מאחורי הספרים עמדו מרגרט וייס, עורכת ספרים וטרייסי היקמן, מתכנן משחקי תפקידים, שזה היה ספרם הראשון, וההצלחה הייתה היסטרית. למרות זאת, הפינה היום לא עוסקת באותה סדרת ספרים, אלא בשני הסופרים. לאחר שסיימו לכתוב את הסדרות של "רומח הדרקון", וייס והיקמן הפכו להיות סופרים עסוקים מאוד, והוצאות ספרים שונות התחרו על הזכות להוציא את הספרים שלהם.
התפקיד של הצמד היה זהה בכל הספרים. טרייסי היקמן, שהיה לו את הרקע במשחקי תפקידים, היה בונה את העולם. הוא היה חושב על המכניקה של הגזעים, האלים והקסם, ואילו מרגרט וייס הייתה בוחנת את הדמויות ואת העלילה ואז היא כתבה את הספרים. הסדרה הראשונה שהוציאו לאחר "רומח הדרקון" הייתה "חרב האופל", שזכתה להצלחה רבה, וסדרה נוספת בשם "ורד הנביא" שנכשלה, אבל לווייס והיקמן היה רעיון שהתבשל במשך שנים והם החליטו להוציא אותו לפועל.
במקום להמציא עולם אחד מעניין, היקמן תכנן ארבעה עולמות שלמים עם גזעים ומיתולוגיה. הרעיון המרכזי היה לחבר בין ארבעת העולמות האלו, כך שארבעת הספרים הראשונים יספרו על העולמות השונים ובשאר הספרים יהיה קרוסאובר של הדמויות בין העולמות (הרבה לפני שסרטי "הנוקמים" בכלל היו ניצוץ בעיני המפיקים של דיסני). הספר הראשון "כנף הדרקון" יצא בשנת 1990 והציג לעולם את האפלו, בן לגזע הפאטרינים, שהצליח לאחר שנים רבות לברוח מתוך המבוך – בית כלא מתוחכם, שכלא את בני מינו במשך אלפי שנים. האפלו יוצא בשליחות אדונו לרגל אחר העולמות השונים באמצעות שער המוות, המרכז בין העולמות, ולמצוא את הסארטנים, אויביהם משכבר הימים של הפאטרינים. בספר "כנף הדרקון", האפלו מגיע אל עולם האוויר, אריאנוס, ומגלה כי אולי המבוך לא היה המקום הקטלני ביותר שקיים עבורו.
הספר הראשון התקבל בהצלחה אדירה, החזיר את הפוקוס אל ווייס והיקמן והראה שהם יודעים לכתוב גם פנטזיה בוגרת, שאינה מתבססת על "מבוכים ודרקונים". המסע של האפלו נמשך בעולמות האחרים: עולם האש פריאן בספר השני "כוכב הרפאים"; עולם האדמה אבראך בספר השלישי "ים האש" ועולם המים צ'לסטרה בספר הרביעי "קוסם הנחש". לאחר שלושה ספרים נוספים, "יד הכאוס", "לתוך המבוך" ו"השער השביעי", שבהם הדמויות מכל הספרים התערבבו ועברו בין העולמות, בקרבות אדירים על גורל היקום כולו (ומפאת ספוילרים לא אתאר כאן דבר), הצמד סיים את הכתיבה ב-1994, כך שכל שבעת הספרים של הסדרה נכתבו בארבע שנים, כאשר אורכו של כל ספר נע בין 500 ל-600 עמודים. הנה שיעור לסופרים אחרים ששואלים איך אפשר לעשות את זה. בעקבות הצלחת סדרת הספרים, חברת לג'נד אנטרטיינמנט, שהתמחתה ביצירת משחקי מחשב על פי ספרים, יצרה משחק בשם "שער המוות" שיצא בסוף 1994, והצליח בצורה יפה מאוד.
רק מספר שנים לאחר שהסדרה הסתיימה, מרגרט וייס הודתה כי במהלך כתיבת הספרים, היא חלתה במחלת הסרטן. אבל במקום להפסיק את הכתיבה, ידעה שהיא חייבת להמשיך ולכתוב בכל המרץ, ולא רק שהאיצה אותה תוך כדי הטיפולים, אלא גם התחילה לכתוב סדרת מדע בדיוני לבדה באותן השנים.
וייס והיקמן המשיכו עוד לכתוב סדרות נוספות ביחד ולחוד, חוזרים מדי פעם לרומח הדרקון ומתמקדים לפעמים בעולמות אחרים, אבל מעולם לא חזרו להצלחה האדירה של "שער המוות", שנחשבת עד היום, ובצדק, לפסגת היצירה שלהם. בניית העולם מוקפדת מאוד, שיטת הקסם מצוינת, והכי חשוב – הדמויות אינן סובלות מעודף בניית העולם, שתואר בפרוטרוט בנספחים ארוכים בסוף הספרים. אפילו שעברו קרוב ל-30 שנה מאז יציאת הספר הראשון, הסדרה עדיין רלוונטית ומצוינת עבור כל מי שמנסה להיכנס לעולם הפנטזיה או לחובבי הפנטזיה, שבאופן כלשהו שמעו את השם וייס והיקמן וברחו ממנו כמו מאש.
הספרים כולם יצאו בשפה העברית בהוצאת אופוס בתרגומו של בועז וייס.
