אלנטריס מהדורת העשור – ביקורת ספר

מהדורת העשור של "אלנטריס", ספרו הראשון של ברנדון סנדרסון, עושה לספר הרבה כבוד ומוכיחה מדוע חובבי סנדרסון לא ירצו לדלג עליו

כעשור וחצי לאחר צאת של "אלנטריס", ספרו הראשון של בדנדון סנדרסון, ראתה אור בישראל מהדורת העשור החגיגית, בהוצאת אופוס, בתרגומם של ענבל יפה (הסיפור עצמו) וצפריר גרוסמן (הנספחים והתוספות האחרות). למי שתהה, מדובר במהדורה מתוקנת ומשופרת של הספר מ-2005. אז האם שווה לחובבי סנדרסון שקראו את המהדורה המקורית, או לקוראים חדשים להשקיע במהדורת העשור? בקצרה – כן. למעט יוצאי דופן, הקונצנזוס בקרב חובבי סנדרסון הוא אלנטריס הוא יצירתו הכי פחות טובה של סופר הפנטזיה המפורסם, שהוא איטי וקשה ופחות מהוקצע מספריו האחרים. נתון מדאיג כשניגשים לקרוא ספר עב-כרס שכזה. למרות המוניטין הבעייתי, מצאתי את הספר מהנה ביותר, בעל קצב בריא ואנרגיה יציבה, ואף על פי שלא ניתן להגיד שהוא קל לקריאה, הוא בוודאי לא נמנה עם הספרים הקשים ביותר שנתקלתי בהם. למעשה, עד שהגעתי לסיומו, ספרו הראשון של סנדרסון הפך לאחד מספריו החביבים עליי.

יש משהו משונה בקריאה של אלנטריס לאחר קריאה של ספריו האחרים של סנדרסון. אפשר לראות בו את שורשי התבנית שמשמשת אותו גם בספריו הבאים: לא עוד מסע ארוך להשמדת החבר'ה הרעים, אלא לקיחה של קבוצה נחשלת של אנשים שלא מאמינים בעצמם וביכולותיהם ובהפיכתם ליחידה מאוגדת היטב ומאוחדת תחת מטרה שמעניקה לחייהם משמעות חדשה. אולי ניתן להגיד שמדובר בסיפור חניכה רב-משתתפים, במקום כזה שמתמקד בגיבור אחד.

קריא להפליא

סיפור העלילה ב"אלנטריס" מועבר מנקודות מבטן של שלוש דמויות (ללא ספוילרים):

ראודן: נסיך ארלון, בנו של המלך איאדון ובעלה המיועד של סריני, נסיכת טאוד. נישואיו, כמו גם כל חלומותיו ושאיפותיו לעתיד מתפוגגים, כאשר הוא לוקה בשאוד – מחלה מסתורית, המותירה את הלוקים בה במצב נוראי שבין חיים למוות. בעקבות מחלתו הוא מוגלה מארמון המלך אל אלנטריס – העיר המקוללת, בה שוכנים כל האומללים אותם מצאה המחלה.

סריני: נסיכת טאוד, שמגיעה לארלון כדי להינשא לנסיך ראודן, כדי לבסס ברית בין ארלון וטאוד. מורדת חסרת תקנה, ואישה חדה, אסרטיבית ודעתנית, שנלחמת על מקומה בעולם שנשלט ברובו על ידי גברים (כנראה שאין מנוס מזה גם בעולם הפנטזיה).

הראדן: כוהן בכיר של פיורדן, שמגיע אל ארלון בניסיון אחרון להמיר את דתה של הממלכה, שאם לא כן יגיעו צבאות פיורדן כדי לכבוש את ארלון בכוח. נחמד שיש גם את נקודת המבט של הנבל, ושגם הוא מוצג כאדם מורכב, והוא אינו שם רק כדי לשמש קונטרה לגיבורים וכדי לספק להם קונפליקט.

נקודות המבט המתחלפות מעשירות את הספר ומעניקות לדמויות הראשיות עומק שככל הנראה היה קשה לקבל בכל דרך אחרת. לכן, עד סוף העלילה, ישנה תחושה מסוימת של היכרות עם השלושה וקצת עצוב להיפרד מהם. במובן זה, הבחירה של סנדרסון לכתוב את ספרו באופן זה נראית הגיונית ומוצדקת, ולא שרירותית כפי שנדמה לפעמים בספרים אחרים.

עולם עשיר ומעניין

יקום הפנטזיה של ברנדון סנדרסון נקרא הקוסמיר, ובו מתרחשים מרבית ספריו. לכל מי שאהב את ספריו האחרים של סנרדרסון ביקום הזה כדאי מאוד לקרוא את אלנטריס בתור הצוהר לאותו יקום, וגם המקור ממנו התפשטו הספרים האחרים כמו אדוות של המפץ הגדול. מי שלא קרא ספרים אחרים של סנדרסון, יכול להתחיל מאלנטריס הן בידיעה שהוא מתחיל מהספר שהתחיל את הכול והן בידיעה שמכאן המחבר רק השתפר עם הזמן והניסיון.

העולם בו מתרחשת עלילת אלנטריס מציג היסטוריה ענפה ומרתקת, עמים ייחודיים ומערך פוליטי ודתי מעניינים לא פחות. למעשה, די בהם כדי לשאת על כנפיהם את מרבית העלילה. קנוניות, הפיכות וכיבושים הם לחם חוקם של מרבית הגורמים המרכזיים, והאופן בו נציגי האומות השונות מערימים זה על זה מספק חוויות מספקות, מותחות ולעתים אפילו משעשעות. כמו כן, סנדרסון מצליח להימנע מן הפח בו נופלים סופרי פנטזיה אפית לעתים קרובות מדי – התחושה היא שהעולם בספר משרת את העלילה ולא להיפך, וזה חשוב מאוד. לא אתפלא ביום שבו העולם של אלנטריס ישמש כבסיס למשחק מחשב רב-משתתפים.

יותר מדי תפניות עלילתיות

אלנטריס מתחיל לאט. נדרשו לי שלושה ניסיונות עד שהצלחתי לעבור את ההתחלה ולהתחבר אל העלילה. אבל מרגע שנכנסתי לעניינים, הספר די עף. אולם התפניות העלילתיות, שמכתיבות את הקצב של הסיפור ומעניקות לו כל כך הרבה מאופיו, עומדות לבסוף בעוכריו. מספרן ותכיפות הופעתן גוברים ועולים ככל שהספר מתקדם, עד שהן נהיות רבות מדי ומיותרות. נדמה שכל התפקיד של כמה מהן הוא לסגור פינות ולהסביר אירועים שונים. זאת בהנחה שיש בתפניות תועלת כלל.

בשלב מסוים, כל העסק מתחיל לעייף. לאחר שמלווים את הדמויות הראשיות על פני דפים רבים כל כך, מצפים לתמורה כלשהי. במרבית המקרים, התמורה מגיעה בסופו של דבר, אלא שהיא מגיעה מאוחר מדי ולעתים גם מעט מדי. מצאתי את עצמי לוקח הפסקות בקצב גובר והולך, כדי להתמודד ולצלוח את הספר עד סופו. זאת למרות שגם התקשיתי לעזוב אותו, ורציתי לבלוע אותו בביס אחד.

פתרונות יש מאין

בעיה נוספת שספרו הראשון של סנדרסון לוקה בה היא מה שהתחלתי לכנות "הומינם אקס מכינה" (Hominem ex Machina). זאת, כמובן, בניגוד ל-דאוס אקס מכינה" (Deus ex Machina). זה מעניין, "התערבות אלוהית" היא כלי עלילתי בו בעזרת האל, או בעזרת צירוף מקרים נוח מדי, בעיות ואתגרים בפניהם ניצבים הגיבורים נפתרים מעצמם או בקלות מוגזמת. אבל מה עושים בספר שבמרכז עלילתו זן שלם של "אלים חיים"? האם הם יתערבו לטובת עצמם? ובכן, בכל הנוגע לאלנטריס, מסתבר שהתשובה היא כן.

בעוד שאנו, בעולם המציאות, נאבקים להסביר את עצמנו ולהבהיר את כוונותינו, פנים מול פנים, קל וחומר בטלפון או בהתכתבות, הרי שבדרך פלא, כל הדמויות בספר ניחנו בהבנה כמעט אבסולוטית. כיוון שעלילת הספר מסופרת מנקודת מבטן של שלוש דמויות מרכזיות, ישנם פערים שעליהן להשלים בין האחת לשנייה ומול דמויות תומכות. אבל למרות שאף אחד לא מכיר את השני היטב, כולם מצליחים איכשהו לפענח את כוונותיהן ומחשבותיהן של הדמויות האחרות. כלי זה לא משאיר בעצם מקום רב לאי-הבנה, ואפילו התחבולות הזדוניות ביותר נחשפות, כיוון שכולם מצליחים לפענח את כולם.

מאפיין זה, כך נדמה, נלקח הישר מספרי בלשים, בהם בלשים אה-לה שרלוק הולמס, הרקול פוארו ודומיהם מצליחים להסיק מסקנות באופן שמבהיר לקוראים שמעולם לא היה להם סיכוי לפענח את התעלומה. לחלופין, דומה שהדמויות המרכזיות מצליחות לפענח כל תעלומה, כיוון שהידע שלהן קרוב, או זהה, לזה של המספר היודע-כול. ככל שיותר תלוי על הכף, בין אי-הבנה להבנה, ככל שמחיר אי-ההבנה רב יותר, כך היכולת של ראודן, סריני, או הראודן להבין את הסיטואציה לאשורה, ללא צל של ספק, נראית פחות ופחות אמינה.

לסיכום

אז מה היה לנו? אלנטריס, ספר הביכורים עב-הכרס של סנדרסון, הוא ספר פנטזיה קריא וממכר, ומרבית הזמן, קשה להניחו מן היד. בד בבד, הוא גם לא חף מליקויים שנוטים להיות שכיחים בספרים ראשונים. אם הליקויים האלה מופיעים גם בספריו המאוחרים יותר של סנדרסון, הרי שהם מעולם לא הגיעו לרמה כזאת שהטרידה אותי עד כה. ובכל זאת, למרות שמדובר בספר לא מושלם, ואולי דווקא בגלל שמדובר בספר לא מושלם, ועדיין כל כך מהנה לקריאה – חובבי פנטזיה אפית בכלל, וחובבי סנדרסון בפרט, לא ירצו לוותר על קריאתו.

אלנטריס מהדורת העשור
מאת: ברנדון סנדרסון
הוצאה: אופוס (2019)
מאנגלית: ענבל יפה וצפריר גרוסמן
668 עמודים

קראו את הפרק הראשון של אלנטריס

בקרו באתר הרשמי של ברנדון סנדרסון (אנגלית)