בטקס מקוון, זכתה סדרת הטלוויזיה "בשורות טובות", המבוססת על ספר מאת טרי פראצ'ט וניל גיימן, בפרס הנבולה
בליל אמש, התקיים טקס פרסי הנבולה, המאורגן על ידי ה-SFWA (Science Fiction and Fantasy Writers of America)). הפרס הראשון שחולק היה פרס ריי בראדבורי לפרזנטציה הדרמטית הטובה ביותר, והזוכה בו היה פרק 3 של סדרת הטלוויזיה "בשורות טובות", "זמנים קשים".
שנה חלפה מאז שסדרת הטלוויזיה "בשורות טובות" שוחררה אל אוויר העולם, בשירותי הווידיאו של אמאזון פריים. 30 שנה חלפו מאז ש"בשורות טובות" ראה אור כספר. למרבה הצער, פארצ'ט, שנפטר ב-2015, לא זכה לראות את הסדרה, או את הזכייה המשמחת. אנחנו מביאים לכם את נאום הזכייה של ניל גיימן, מתורגם לעברית.
נאומו של גיימן
לא התכוונתי לכתוב עיבוד לטלוויזיה של "בשורות טובות". עשיתי זאת כיוון שכשהוא ידע שהאור האינסופי דועך, טרי פראצ'ט כתב לי ואמר לי שאני חייב לעשות את זה. שלאף אחד אחר אין את הלהט ל"ילדה הקשישה" שהייתה לשנינו. ואני הייתי זה מבינינו שחייב לגרום לזה לקרות, כדי שהוא יוכל לראות את הסדרה לפני שאורו יכבה.
אני רגיל להתמודד עם בעיות של אנשים בדיוניים. כעת מצאתי את עצמי מתמודד עם בעיות קשות בהרבה, של אנשים אמתיים ותקציבים קשוחים. אבל הייתי אפילו יותר נחוש בדעתי ליצור משהו שטרי היה מתגאה בו. והייתי חלק מצוות מדהים: דאגלס מקינון, הבמאי שלנו, רוב ווילקינס קריס זוסמן וסימון ווינסטון והחבר'ה מאולפני BBC, הצוות של אולפני אמאזון, ומעל לכול לחברי הקאסט והצוות, שחברו ועשו מעל ומעבר לכל מה שמישהו ביקש מהם, ביחד, מן סיפור אהבה על הגנה על העולם, על מלאך שאינו מלאכי כפי שרצוי שיהיה, ושד שאוהב אנשים. ועבורם, אני רוצה להודות למייקל שין ולדייויד טננט.
טרי ואני כתבתו ספר על מניעת סוף העולם, על הכוח הטמון באי-יציאה למלחמה, על סוף העולם שלא היה חייב להתרחש.
כשהייתי ילד, אמרו לי שישנה קללה "שתחייה בזמנים מעניינים". וזה העציב אותי, כי רציתי לחיות בזמנים מעניינים. חשב שזה מה שעשיתי.
ועכשיו, כולנו חיים בזמנים מעניינים, פרשי האפוקליפסה רוכבים לדרכם, כפי שרכבו פעמים כה רבות קודם, והעולם עדיין זקוק להצלה – ממגיפות, מגזענות, מטיפשות ואנוכיות וכאב. ב"בשורות טובות" נאמר שאנחנו חייבים להציל את עצמנו, כי אף אחד לא הולך לסדר את העניינים בשבילנו. ואנחנו חייבים.
זה מרגיש כמעט לא ראוי לקבל פרס בזמן שכל כך הרבה אנשים סובלים, אבל תודה, ממני ומדאגלס, שלקח את המילים והפיח בהם חיים בצורה כה מבריקה. זה עבור טרי פראצ'ט.
