פינת הנוסטלגיה: טיגאנה, מאת גאי גבריאל קיי

מזמן לא הייתה לנו פינת נוסטלגיה. הפעם, צפריר גרוסמן מביא את גאי גבריאל קיי ואת יצירתו המפורסמת – "טיגאנה"

הפעם, בשונה מהרגיל, אפתח דווקא בזווית אישית. בשנת 2004 הגעתי לאייקון מסיבה אחת ויחידה. להיפגש עם גאי גבריאל קיי, שהיה אורח הכבוד. האולם היה מלא וגאי סיפר כמה סיפורים על עבודתו והקריא קטע מספריו. אבל לי הייתה מטרה אחת – היה לי ספר מרופט בכיס. זהו ספר שנמצא אתי שנים ואחד מספרי הפנטזיה האהובים עליי ביותר, "טיגאנה". הייתי נחוש בדעתי להחתים את קיי. עם תום ההרצאה, פילסתי לי דרך אל הבמה, דוחף את כל המעריצים האחרים, עובר שורה ועוד שורה עד שהגעתי לשורה הראשונה. בחוצפה ישראלית, שבוודאי הפכה להיות מוכרת מאוד לרוב אורחי הכבוד שהגיעו לארץ במהלך השנים, הושטתי את הספר וביקשתי ממנו לחתום. בנדיבות רבה, הוא חתם לי על הספר והסתלקתי מהמקום לפני שאנשי הכנס ידעו מה התרחש. אבל הצלחתי. יש לי עותק חתום של טיגאנה. אז מדוע ההתלהבות הגדולה הזאת? נתחיל מההתחלה.

גאי גבריאל קיי והסילמריליון

כשגאי גבריאל קיי היה בן 20 בלבד, וסטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת מניטובה, קיבל הצעה שתשנה את חייו לחלוטין. ההצעה הגיעה מכריסטופר טולקין, בנו של ג'.ר.ר. טולקין המנוח. טולקין ג'וניור סיים לעבוד על "הסילמריליון", על פי כתביו של אביו, והיה זקוק לעורך. קיי עבר לאוקספורד בשנת 1974 ובילה שם שנה שלמה בעריכה ובשיפוץ של "הסילמריליון" עד שהגיע למתכונתו הנוכחית. העבודה הייתה קשה מאוד, לדבריו, וכללה הוספה ושינויים רבים, אבל לימדה אותו הרבה על כתיבת סיפורים, ובמיוחד על שני דברים חשובים שיאפיינו את עבודתו: מחקרים מדוקדקים ואהבה להיסטוריה. לאחר שסיים לעבוד על "הסילמריליון", קיי חזר לקנדה. שם השלים תואר במשפטים, ואפילו עבר את מבחן ההסמכה, אבל מעולם לא עסק בעריכת דין. במקום זה, החליט להתמקד בכתיבה ובחר לכתוב תסריטים לרדיו, המתארים משפטים מפורסמים שהתרחשו בקנדה. למרות זאת, עולם הפנטזיה המשיך לקרוץ לו.

עץ הקיץ

הספר הראשון שקיי הוציא היה "עץ הקיץ", בשנת 1984. זהו ספר פנטזיה ראשון מתוך טרילוגייה שתכנן, בשם "מארג פיונבאר". הספר מתאר את קורותיהם של חמישה סטודנטים מקנדה, שמגיעים לעולם קסום בשם פיונבאר. שם הם צריכים להתמודד עם שובו של אדון האופל המקומי. הספר היה מושפע רבות מטולקין (למרות שקיי אמר שרצה להתנתק כמה שניתן מטולקין וממעתיקיו). עולם הפנטזיה שבו הוא קלטי ששואב רבות גם מהמיתולוגיה הנורדית. הספרים זכו להצלחה ואפשרו לו לכתוב את ספרו הבא – "טיגאנה".

טיגאנה

"טיגאנה" יצא בשנת 1990, והקשיים שהיו כרוכים ביציאתו היו רבים. זה היה ספר פנטזיה בודד, אבל בעל 800 עמודים. בתחילה, ההוצאה לא רצתה להוציא אותו ולא התרשמה ממנו. אבל בעקבות ההצלחה של "מארג פיונובאר", החליטו לקחת סיכון, שבדיעבד השתלם מאוד.

"טיגאנה" נחשב לאחד מספרי הפנטזיה הנחשבים ביותר של תחילת שנות ה-90. למרות שלא לקח אפילו אחד מהפרסים החשובים (או היה מועמד אליהם), נחשב להצלחה אדירה. הספר מתאר את אנשי הכף, חצי-אי בצורת כף יד של אדם, שמבחינה תרבותית, דומים מאוד לאיטליה של סוף ימי הביניים. שני מכשפים כבשו את חצי-האי וחילקו את הטריטוריות ביניהם. אבל כמה מהטריטוריות היו מוכנות להילחם בחירוף נפש על חירותן, וכתוצאה מכך נהרג בנו של אחד המכשפים. בפרץ זעם, המכשף החליט להכחיד מלב את זיכרון קיומה של הטריטוריה. כך, מי שלא נולד שם, לא יהיה מסוגל לשמוע את השם. כאשר הדור הוותיק ייעלם, גם השם, טיגאנה ייעלם, ואיש לא יזכור את הטריטוריה שלחמה על חירותה.

כמה עשרות שנים לאחר מכן, מספר מורדים שעוד זוכרים את השם הישן מחליטים לחסל את המכשף, בניסיון להחזיר את שמה של טיגאנה לעולם, לפני שיהיה מאוחר מדי. הספר שעוסק ברבדים רבים של המונח "חופש" ובמה שאנשים מוכנים לעשות על מנת להשיג אותו. הוא שואף להבין מתי עובר הגבול מצדק לנקמה שאינה מוצדקת, וכמה אפשר להזדהות עם האויב. כמו כן, קיי הוכיח שאפשר לכתוב ספר פנטזיה אפי ורב מעללים ולסיים אותו בכרך אחד. לפי דעתי, 30 שנה לאחר צאתו, "טיגאנה" עדיין רלוונטי ואחד מהספרים הטובים ביותר שנכתבו בז'אנר אי פעם. אפילו נועה מנהיים, העורכת האגדית, כתבה באחד ממאמריה ש"מי שיצליח לקרוא את סיפור האהבה הגדול מהחיים הזה, שעוסק בתשוקה למולדת שנעלמה, בלי להזיל דמעה הוא בעל לב של אבן". אני מסכים לחלוטין עם כל מילה.

אחרי טיגאנה

לאחר מכן, קיי התחיל לעסוק בתחום אחר בז'אנר: פנטזיה היסטורית. בסוגה זו כתב סיפורים המבוססים על מאורעות ותקופות היסטוריות של העולם שלנו. כך, למשל, הספר "אריות אל-ראסאן" מתאר עולם פנטזיה המבוסס על ספרד תחת שלטון האסלאם, כולל מקבילות של שלוש הדתות הגדולות. אלה עובדות את הכוכבים, את השמש ואת הירחים. הוא המשיך לכתוב את מרבית ספריו באותו העולם, תוך התייחסויות לספרים ולמאורעות קודמים. בין הספרים שכתב: "הפסיפס הסרנטיני", המציג מקבילה של קונסטנטינופול בתקופת שלטון יוניסטיאנוס ו"האור האחרון של השמש", המתאר את פלישת הוויקינגים במהלך שלטון אלפרד הגדול. אפילו הרחיק עד לסין, בספרים המתארים את תקופת שלטון שושלת טאנג.

קיי ממשיך לכתוב, ועד היום הוציא כ-14 ספרים. הוא מקפיד להוציא ספר מדי שנתיים. ספריו עוסקים בדמויות ובתקופות היסטוריות, וכל מי שחושב שמשעמם לקרוא ספר היסטוריה, פשוט לא פגש את הסופר הנכון. אפשר לקרוא את ספריו של קיי ללא התחשבות בסדר הוצאתם, או לקרוא אותם בסדר ולגלות את הפרטים הקטנים שמרכיבים את העולם הגדול שלו. בארץ, יצאו לאור מספר מספריו, לרבות: שלישיית "מארג פיונבאר", "טיגאנה", "אריות אל-ראסאן" ושני כרכיו של "הפסיפס הסרנטיני".