הגיגים על אח מפח – קומיקס של יניב שמעוני

האמן יניב שמעוני יצר את "אח מפח", קומיקס שובה לב, המתמודד עם נושא הבריונות בתבונה, רגישות ודמיון

לא פשוט להיות ילד. מבוגרים נוטים לשכוח זאת, לפעמים. אך לא כך אמן האיור והקומיקס, יניב שמעוני, אשר ספר הקומיקס שלו יצא לאחרונה בהוצאת כנרת. ספרו החדש של שמעוני שולח (או מחזיר) את הקוראים ל-1989, ומציג את גידי – ילד נחמד וממושקף בית הספר יסודי, אשר סובל מקבוצה של בריונים על בסיס יום-יומי.

בחזרה לשנות ה-80

הבחירה למקם את הסיפור בסוף שנות ה-80 מפתיעה, שכן על פניו, אין שום סיבה לא להציבו בהווה. עם זאת, יש בבחירה זו גם משהו מקסים. ילדים יוכלו להזדהות עם הסיפור, כיוון שהוא מתעלה על זמן ומקום. בריונים והתעללות היו בבתי ספר מאז שבתי ספר היו קיים. מסיבות שונות, ילדים יכולים להיות אכזריים מאוד. מנגד, גם מבוגרים יוכלו להזדהות אתו כיוון שהוא קרוב יותר לימי ילדותם. לצד האמנות של שמעוני, הרומן הגרפי מעורר תחושה נוסטלגית.

גידי וממלכת הגרוטאות

סיבה נוספת להחזיר את עלילת הספר אחורה נוגעת לדמותו של אדלר, ניצול שואה תימהוני ורטנוני אך טוב לב, שמסייע לגידי להתמודד עם קשייו מבפנים ומבחוץ. גם באדלר יש הקסם הזה שמלווה את הקוראים מתחילת הספר ועד סופו. ניתן היה לחשוב שהאיש הזקן פשוט משוגע, אך כפי שאנחנו מגלים, יש שיטה לשיגעון שלו ואפילו גאונות. בדומה לוויליאם וונקה ב"צ'ארלי ומפעל השוקולד", חצר הגרוטאות היא ממלכתו, והוא עושה בה קסמים. באופן מטאפורי, אולי על ידי איסוף חלקים, סידורם והרכבתם, הוא אוסף את חלקי חייו אחרי השואה ומרכיב אותם, מעניק להם משמעות מחודשת.

בנוסף לנוסטלגיה הזאת לתקופה לפני למעלה מ-30 שנה, הסיפור גם מחזיר את הקוראים לזמן בו הרבה ניצולי שואה עדיין היו אתנו, והיו הרבה יותר צעירים וחזקים. במבט לאחור, אנחנו יודעים כיצד המדינה זרקה את הניצולים לשוליים, והותירה אותם להתמודד לבדם. העובדה שאדלר, אחד מאותם ניצולים, שהפך את חצר הגרוטאות לביתו, יכול לעזור לגידי, הילד, מראה שגם לדברים ולאנשים שהשלכנו הרחק מהעין יש ידע, יכולת וחמלה לתרום לחברה גם בהווה.

רפרנסים

אם כבר דיברנו על "צ'ארלי ומפעל השוקולד", "אח מפח" מזכיר במידה רבה קלאסיקות נוספות, שכולן זכו אף הן לעיבודים קולנועיים. כך, למשל, הבריונים שרודפים אחרי גידי בכל יום וממררים את חייו, כמו לקוחים הישר מתוך "הסיפור שאינו נגמר". הדינמיקה בין גידי לאח מפח מזכירה מאוד את הקשר בין הירו האמאדה וביימקס, גיבורי "6 גיבורים" (סרט של דיסני, המבוסס על כותר קומיקס של מארוול, בשם Big Hero 6). ואילו האופן בו גידי מוצא דרך לתעל את כוחותיו הפנימיים באמצעות חברו המלאכותי, כדי להתגבר על הבריונים שמציקה לו, מזכירה את "7 דקות אחרי חצות" העצוב והנפלא.

בדומה ליצירות שהוזכרו כעת, גם "אח מפח" מתעורר לחיים מן הדף וממש מתחנן להפוך לסרט – ככל הנראה סרט אנימציה. ואכן מסקרן מאוד לחשוב כיצד סגנונו הייחודי של שמעוני היה מיתרגם למסך הגדול. למרבה הצער, כנראה שלעולם לא נגלה.

תקציר העלילה (מגב הכריכה)

החיים של גידי באמת אומללים – הבריונים של בית הספר לא מפסיקים להציק לו, הילדה שהוא אוהב לא ממש שמה לב אליו וההורים שלו מדברים כל היום רק על האחות הקונה שעוד מעט תיוולד לו.

ומי בכלל צריך אחות קטנה? אם כבר, גידי צריך אח גדול!

עד שיום אחד הוא נקלע לחצר הגרוטאות של אדלר הזקן, איש מוזר שאפילו הבריונים פוחדים ממנו. מעבר לשער הנעול מגלה גידי עולם חדש, שם הוא בונה יום אחרי יום אח מפח, שישנה את חייו לעולמים.

בקרו באתר הבית של יניב שמעוני (אנגלית)

אח מפח
מאת יניב שמעוני
הוצאת כנרת (2021)
89 עמודים