"מכופפי כפיות" של דריל גרגורי עושה לכוחות טלפתיים מה ש"ריאיון עם הערפד" של אן רייס עשה לחיי אלמוות
אז, אתם רוצים כוחות טלפתיה? רוצות כוחות מיוחדים? היזהרו מה אתם מבקשים, כי בספרו של סופר הפנטזיה והמד"ב דריל גרגורי, "מכופפי כפיות", לחברי משפחת טלמייקוס יש כאלה. וכמו שהסופר מראה היטב, חיי הטלפת אינם קסומים כפי שהם נראים.
"מכופפי כפיות", מאת הסופר עטור הפרסים, דריל גרגורי, עוקב אחר חייה האפרוריים הנוכחיים של משפחת טלמייקוס. כל אחד מחברי המשפחה מנסה לנווט בחיים עם העול של כוחות על-טבעיים, הלחץ של הציפיות, או שניהם. חיי העבר שלהם בעסקי הבידור עדיים רודפים אחריהם כמו צל מעיק, טראומה ממנה אף אחד מהם לא יצא ללא פגע. מרבית העלילה של הספר מתרחשת בשנות התשעים, זמן רב אחרי שחיי התהילה של המשפחה הגיעו לסופם הפתאומי, כשהמופע שלהם הופרך בזמן הופעה בטלוויזיה. משפחת טלמייקוס המפורסמת דהתה לאנונימיות.
הדמויות
אבי המשפחה, טדי, עדיין מתמודד עם מותה של אשתו. כנוכל מזדקן, שהיה בעבר מעורב עם המאפיה ובשלל הונאות, הוא ממש אינו מתאים לתפקד כאב חד-הורי. זה נכון כפליים, כיוון שכל ילדיו בוגרים כעת. אבל הם עדיין מקרקרים סביב הבית, ואינם מסוגלים להשתחרר ולנהל חיים עצמאיים של ממש. כולם סובלים מהשלכות עברם כילדי-פלא.
מורין, גלאי-אמת אנושי, עברה בחזרה אל בית אביה עם בנה, מאטי, לאחר שהתגרשה ואיבדה את עבודתה. באדי, התימהוני והרגיש, שמסוגל לזכור את העתיד, מעולם לא עזב. בגיל 27 הוא עדיין מתגורר עם אביו ומבצע כל מיני פרויקטים ברחבי הבית, כהכנה לאפוקליפסה עלומה. פרנקי, בעל כוחות הטלקינסיס, הוא הצאצא היחיד של המשפחה שהצליח ליצור לעצמו חיים עצמאיים ולהקים משפחה מסורתית, אבל השאיפה שלו להחיות את ימי התהילה של המשפחה מביאה אותו ואת משפחתו אל סף קריסה כלכלית. לאחר שלקח מספר הלוואות ממלווים מקומיים בשוק האפור, גם חייו נמצאים בסכנה. אם לא די בכך, הוא נפל קורבן לתרמית פירמידה ונאלץ לרדוף אחרי בני משפחתו וכל מכריו, בניסיון למכור להם מוצרים ולגייס אותם לעסק (נו, שנות התשעים), רק כדי לשמור את הראש מעל המים. אפילו מאטי, בנה של מורין מוצא את עצמו נגרר אל הקלחת המשפחתית, כשהוא נקרע בין סקרנותו לגבי ההיסטוריה של משפחתו והכוחות של חבריה, ובין רצונה של אימו שמבקשת להרחיק אותו מעולם זה ולהעניק לו חיים נורמליים.
כל חברי המשפחה למדו כבר מגיל צעיר שאנשים מחוץ למעגל ההדוק של משפחתם רוצים לחשוף אותם, לנצל אותם, או… לחשוף ולנצל אותם. במובן הזה, ספרו של גרגורי עושה לכוחות טלפתיים מה ש"ריאיון עם הערפד" של אן רייס עשה לחיי אלמוות. הוא גורם לקוראים לתהות האם באמת ייהנו מכוחות כאלה. הוא גורם לקוראים לשמוח שאין להם כאלה. בעוד שמדובר בשיקוף עגום למדי של החיים עם כוחות טלפתיים, גרגורי גם שוזר בסיפור את חוש ההומור המיוחד שלו, שמאפשר קריאה מאוזנת ומהנה מאוד.
טכניקה וסגנון
העלילה מסופרת בגוף שלישי, אבל כל פרק מסופר מנקודת המבט של דמות אחרת. הדמויות המרכזיות השונות אמינות ומעניינות, גם אם – או אולי משום ש – המוסריות והמניעים של מעשיהם מוטלים בספק. הסיפור מתקדם בקצב נינוח, שמתאים לתחושה הכללית שלו. למרות נינוחות הקצב, לאורך הספר כולו יש תחושה כבדה שמשהו נורא עומד להתרחש. קווי העלילה השונים מתפתחים יפה ומשתלבים זה בזה בצורה יפה לקראת הסוף.
למרות כל אלה, נקודת החוזק העיקרית של הספר הוא סגנון הכתיבה היפה ומלא התובנות, אשר עמוס בפנינים של תיאורים מיוחדים ומדויקים. זה רק בא להראות שספרות ז'נרית, בין אם מדובר בפנטזיה או במד"ב, יכולה להיות כתובה יפה ובאמנות.
לסיכום
מי שמכירים ואוהבים את הסגנון של גרגורי מספריו הקודמים, ייהנה מ"מכופפי כפיות". מי שלא מכירים עדיין את עבודתו של הסופר עשויים לקבל הפתעה נעימה ונקודת כניסה מצוינת לספריו. יש לציין שהספר לא תורגם עד כה לעברית. ספריו של גרגורי הובאו לקהל דובר העברית על ידי הוצאת גרף, שלא הוציאה ספרים ז'אנריים כבר זמן מה. לשם כתיבת ביקורת זו, הספר נרכש ונקרא במהדורה דיגיטלית.
בקרו באתר הרשמי של דריל גרגורי
מכופפי כפיות (Spoonbenders)
הוצאת Knopf (2017)
416 עמודים
