המלך המרושע – פרק ראשון לקריאה

בואו לקרוא את הפרק הראשון מתוך "המלך המרושע", הספר השני בטרילוגיית "בני הערפל", מאת הולי בלק

הספר הראשון של הולי בלק בסדרת "בני הערפל", הציג בפנינו את ג'וד, בת האנוש, שיחד עם אחותה, טרין, נחטפה אל ארץ הפיות, לאחר שהוריהן נרצחו. "הנסיך האכזר" היה עמוס עד להתפקע בקסם פיות, פוליטיקה אכזרית ורומנטיקה קטלנית, וכעת, המחול המכושף והקטלני ממשיך ב"המלך המרושע", הספר השני בטרילוגיה. אנו שמחים להביא לכם גם את הפרק הראשון של הספר הזה, בתקווה שיקל עליכם את ההמתנה עד שתחזיקו אותו בידיכם.

תקציר העלילה

עלייך להיות חזקה דייך,
להכות ולהכות ולהכות שוב בלי להתעייף.
זה יכאב. הכאב מחזק.

חמישה חודשים מאז כבשה את כס המלכות של אלפהיים והושיבה עליו את קרדן הנסיך האכזר, ג'וד מתחילה להבין שקל יותר לתפוס את השלטון מאשר לשמור עליו. כעת, כשהיא הכוח המניע העומד מאחורי המלך, ג'וד לומדת על בשרה כמה קשה לנווט בין סבך הבריתות בעולם הפיות, ובאותה העת נאלצת לסבול את התעללויותיו של השליט החדש, שעל אף משיכתו אליה, עושה הכול כדי להשפיל אותה.

כשג'וד מגלה שמישהו קרוב אליה עומד לבגוד בה ושמלכת המצולה מתכננת להשתלט על אלפהיים, עליה להניח בצד את…

המלך המרושע (The Wicked King)
סדרת בני הערפל, ספר 2 (Folk of the Air, book 2)
מאת: הולי בלק
תרגום מאנגלית:  יעל אכמון
הוצאה לאור:  מודן (2021)
280 עמודים

קריאה נעימה!

* * *

1

המלך העליון החדש של ארץ הפיות יושב פרקדן על הכס שלו, הכתר נח על ראשו בזווית נינוחה, וגלימתו הארוכה, הארגמנית להחריד, גולשת מכתפיו עד הרצפה. עגיל מתנוצץ בפסגת אוזן מחודדת אחת. טבעות כבדות מבהיקות על אצבעותיו. אולם העיטור הראוותני ביותר שלו הוא פיו הרך, הזועף.

הוא משווה לו מראה נבזי בדיוק כפי שהוא.

אני עומדת לצידו במסגרת התפקיד הנכבד של מנהלת משק הבית: סוכנת המלך. אני אמורה להיות היועצת הנאמנה ביותר של המלך העליון קָרְדַן, ולכן משחקת את התפקיד הזה במקום מי שאני באמת – היד שמאחורי הכתר, שיכולה להכריח אותו לציית אם ינסה לבגוד בי.

אני סורקת את הקהל בחיפוש אחר אחד המרגלים של חצר הצללים. הם יְיָרְטוּ הודעה ממגדל השִכחה, שבו כלוא אחיו של קרדן, ויביאו אותה אליי בִּמקום שתגיע לנמען המיועד שלה.

וזה רק המשבר האחרון בשרשרת.

חמישה חודשים עברו מאז שהכרחתי את קרדן לתפוס את כס אֵלְפְהֵיים כמלך־בובה שלי, חמישה חודשים מאז שבגדתי במשפחתי, מאז שאחותי לקחה את אחי הקטן לממלכת בני התמותה, הרחק מהכתר שהיה עשוי לחבוש, מאז שנלחמתי בחרב במדוק.

חמישה חודשים מאז הפעם האחרונה שישנתי יותר מכמה שעות ברציפות.

זה נראה עסקה טובה – עסקת פיות טובה, אפילו: להושיב על הכס מישהו שמתעב אותי כדי להרחיק את אוֹק מכלל סכנה. היה מסחרר, התרגיל הזה, לגרום לקרדן להבטיח לי שישרת אותי למשך שנה ויום. הסעיר אותי שהתוכנית שלי הצליחה. בשעתו, שנה ויום נדמו כמו נצח. אבל עכשיו עליי למצוא דרך להשאיר אותו תחת השפעתי – בלי שיסתבך בצרות – זמן ממושך יותר. די זמן להעניק לאוק משהו שאני לא זכיתי לו: ילדוּת.

עכשיו שנה ויום נראים הרף עין.

ולמרות שהושבתי את קרדן על הכס בקנוניה, למרות שאני זאת שזממה להשאיר אותו שם, אני נלחצת מאוד לראות עד כמה הוא מרגיש בנוח.

שליטים בני פיות מקושרים לארץ שלהם. הם דמהּ של ממלכתם וליבהּ הפועם בדרך מיסטית כלשהי שאני לא לגמרי מבינה. אך ודאי שקרדן אינו כזה, לא עם המחויבות שלו להיותו בטלן שלא נוקף אצבע בכל הנוגע לעבודת הממשל.

נראה שתפקידו מסתכם בלאפשר לבני עם הערפל לנשק את ידיו העטורות טבעות ולהקשיב לחנופתם. אני בטוחה שמהחלק הזה הוא נהנה – הנשיקות, ההשתחוות, ההתרפסות. והוא בהחלט נהנה מהיין. שוב ושוב הוא מורה שימלאו את גביע אבני החן שלו ביין ירוק חיוור. די בריחו של המשקה שראשי יסתחרר.

במהלך הפוגה באירועים הוא מעיף בי מבט ומרים גבה שחורה אחת. "נהנית?"

"פחות ממך," אני עונה.

עם כמה שהייתי שנואה עליו בבית הספר, זה כאין וכאפס לעומת שנאתו היוקדת עכשיו. פיו מתעקם בחיוך. עיניו נוצצות בכוונת זדון. "תראי אותם, הנתינים שלך. כמה חבל שאיש אינו יודע מי השליטה האמיתית שלהם."

אני מסמיקה מעט לדבריו. יש לו כישרון לקחת מחמאה ולהפוך אותה לעלבון, עקיצה שפוגעת יותר בשל הפיתוי לפרש אותה כפשוטה.

יותר מדי נשפים התאמצתי שלא יבחינו בי. עכשיו כולם רואים אותי, אפופה אור נרות, לבושה באחד משלושת המקטורנים השחורים הזהים כמעט שאני לובשת בכל ערב, חרבי לַיִל על ירכי. הם מסתחררים בריקודי המעגל שלהם ומנגנים את השירים שלהם, הם שותים את היין הזהוב שלהם ומחברים את החידות והקללות שלהם, ואני מסתכלת עליהם מלמעלה מהבימה המלכותית. הם יפהפיים ומחרידים, ואולי הם בזים להיותי בת תמותה, אולי הם לועגים לי על כך, אבל בסופו של דבר אני כאן למעלה, ולא הם.

כמובן, ייתכן שזה לא מאוד שונה מלהסתתר. אולי זה פשוט להסתתר מתחת לאף. אבל אני לא יכולה להכחיש שיש ריגוש בכוח שבידי, הבזק עונג בכל פעם שאני חושבת על זה. הלוואי רק שקרדן לא היה מבחין בזה.

במבט בוחן אני מאתרת את אחותי התאומה, טרין, שרוקדת עם ארוסהּ לוֹק. לוק, שפעם חשבתי שאולי אוהב אותי. לוק, שפעם חשבתי שאוכל לאהוב. אבל טרין היא זאת שאני מתגעגעת אליה. בלילות כמו זה אני מדמיינת את עצמי קופצת מהבמה והולכת אליה כדי לנסות להסביר את הבחירות שלי.

היא מתחתנת בעוד שלושה שבועות, ועדיין לא דיברנו.

אני לא מפסיקה לומר לעצמי שהיא צריכה להיות זאת שתיזום. היא שיתפה פעולה עם לוק כשהונה אותי. אני עדיין מרגישה מטומטמת למראם. אם היא לא מוכנה להתנצל, לפחות שתעמיד פנים שאין על מה. אולי אני אפילו אקבל את זה. אבל אני לא אהיה זאת שתבוא אליה, שתתחנן.

העיניים שלי עוקבות אחרי הריקוד שלה.

אני לא טורחת לחפש את מדוק. האהבה שלו היא חלק מהמחיר ששילמתי תמורת המעמד הזה.

בן פיות נמוך ומצומק עם עננת שיער כסוף ומעיל ארגמני כורע מול הבימה, ממתין שיכירו בנוכחותו. החפתים שלו משובצים אבני חן, והכנפיים של סיכת העש שרוכסת את הגלימה שלו נעות מכוח עצמן. למרות התנוחה הכנועה שלו, המבט בעיניו חמדני.

לצידו עומדים שני בני גבעות חיוורים עם גפיים ארוכות ושיער מתבדר למרות שאין כאן רוח.

בין שהוא שיכור ובין שהוא פיכח, קרדן הוא המלך העליון, ועליו להאזין לנתינים שלו שבאים לבקש ממנו לפסוק במחלוקת, קטנה ככל שתהיה, או להעניק שי. אני מתקשה להבין מדוע שמישהו יפקיד את גורלו בידיו, אבל בני הפיות הם יצורים גחמניים.

למרבה המזל אני מייעצת לו בלחישה, כדרכם של סוכני המלך. רק שבמקרה שלנו הוא חייב להקשיב לי. ואם הוא ישיב בלחישה כמה עלבונות נוראיים, נו טוב, לפחות הוא נאלץ ללחוש.

כמובן, השאלה הבאה היא אם מגיע לי כוח כזה. אני לא אהיה נוראית רק כדי לשעשע את עצמי, אני אומרת לעצמי. לפחות זה.

"אהה," קרדן אומר ורוכן קדימה בכס, כך שהכתר גולש נמוך יותר על מצחו. הוא לוגם לגימה גדולה מהיין ומחייך מלמעלה אל השלישייה. "מדובר בוודאי בעניין חשוב ביותר, אם הבאתם אותו בפני המלך העליון."

"ייתכן שכבר שמעת סיפורים עליי," אומר בן הפיות הקטן. "אני יצרתי את הכתר שנח על ראשך. שמי גְרימְזֶן הנַפּח, וזמן רב הייתי בגלות עם מלך־האַלְמוֹן. עצמותיו נחות עכשיו מנוחת עולמים, ויש מלך־אלמון חדש בפֵיירפוֹלְד, ומלך עליון חדש כאן."

"סֶוֶורין," אני אומרת. הנפח מסתכל עליי, בבירור מופתע מכך שדיברתי. ואז מבטו חוזר אל המלך העליון. "אני מפציר בך לאפשר לי לחזור אל החצר המלוכה".