מכשפות מאז ולעולם, מאת אליקס א. הארו

הארו, מחברת "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי", חוזרת עם "מכשפות מאז ולעולם" – ספר חדש ומכשף

השנה היא 1893. אחרי שנים של נתק נקלעות שלוש בנות איסטווד – ביאטריס בלאדונה, אגנס אמרת וג'יימס ג'וניפר – לכיכר העיר ניו סיילם במהלך עצרת של הסופרג'יסטיות המקומיות. ביאטריס, הבכורה, מבצעת, בלי כוונה, כישוף חלקי וגורמת להופעתו של מגדל בשמיים.

ביאטריס הרגישה היא ספרנית, חוקרת פולקלור במכללת סיילם ולסבית. אגנס, האחות האמצעית, היא עובדת מפעל שאינה מוכנה לפתוח את ליבה בפני איש, ורגע לפני הופעת המגדל בשמיים, מגלה שהיא הרה, ואילו ג'וניפר הצעירה והפרועה היא נערת כבר שמבוקשת על רצח. השלוש חולקות היסטוריה מורכבת של כאב ובגידה, אבל הקשר ביניהן אינו ניתן ניתוק. בעקבות הופעת המגדל הן נאלצות להתגבר על כעסים ישנים ולאחד כוחות, כדי למגר רוע גדול ולהבטיח לנשים כמותן ובכלל מקום טוב יותר בעולם.

ג'וניפר מצטרפת לסופרג'יסטיות ומהר מאוד מסולקת משורות הארגון, אחרי שהיא משכנעת חלק מהחברות בו לקחת חלק בכישוף אסור. בתגובה, היא מקימה תנועה חדשה, אגרסיבית, שפתוחה בפני כל אישה – פועלות פשוטות, נשים כהות עור וגם נשים שעוסקות במקצוע העתיק ביותר בעולם. אגנס מגייסת נשים נוספות, בשעה שביאטריס עובדת על ספר כישוף שישרת את התנועה. המטרה שלה – המטרה של תנועת "בנות אבלון" – היא למצוא את חלקו האחרון של הכישוף שגרם למגדל להבליח לזמן קצר, ובעזרתו לחשוף קסם עתיק שנדמה כי אבד. בינתיים, מגיפה פושה בעיר והפחד גובר. פוליטיקאי מקומי בשם גדעון היל מאשים בכך את הנשים ואת מעשי הכישוף, ואנשי העיר מקשיבים לו, ואם לא די בכך – משהו לגמרי לא בסדר עם הצללים בניו סיילם…

"מכשפות מאז ולעולם" עוסק באחווה נשית ובכוח שהיא מצמיחה. הוא מבקש להראות מה יכול לקרות כאשר נשים מדברות אחת עם השנייה, חולקות ידע ובונות קהילה תומכת. אליקס א. הארו מבינה שקהילה משמעה כוח, ותמיכה הדדית משמעה תקווה, והיא רוקמת סיפור שמשלב מציאות ופנטזיה ומחבר בין מאבקי נשים אז והיום.

בדומה ל"ג'ונתן סטריינג' ומר נורל" המופתי, של סוזנה קלארק, "מכשפות" רוקם יחדיו היסטוריה ובדיה ליצירת סיפור מכשף. הקסם זולג למציאות והמציאות אל הקסם בטבעיות מספקת להפליא.

ההקדמה

פעם האוויר היה רווי כל כך בקסם, שאפשר היה לטעום אותו כמו אפר על קצה הלשון. מכשפות ארבו בכל יער סבוך וחיכו בכל פרשת דרכים אפלה, ועל פניהן חיוך שחשף ניבים חדים. הן התוועדו עם דרקונים על פסגות הרים נטושים, וחלפו על פני הירח המלא רכובות על מטאטאים מבן־חוזרר; הן כישפו את הכוכבים שירקדו לצדן בליל ההיפוך, ורכבו לקרב מלוות בחיות הכֶּשֶׁף שלהן. פעם המכשפות היו פראיות כמו עורבים וחסרות פחד כמו שועלים, כי אורו של הקסם זרח והלילה היה שלהן.

אבל אז התחילו המגפה והטיהורים. הדרקונים נקטלו, המכשפות הועלו על המוקד והלילה עבר לרשותם של גברים נושאי לפידים וצלבים.

הכישוף לא נעלם לגמרי, כמובן. סבתא שלי, מאמא מאגס, נהגה לומר שאי־אפשר להרוג את הקסם; הוא פועם כמו לב אדום גדול בצד השני של הכול, ואם עוצמים עיניים אפשר להרגיש אותו רוחש מתחת לכפות הרגליים, בומבומבומבומבום. הוא פשוט מתנהג הרבה יותר יפה מאשר פעם.

בימינו, רוב האנשים המכובדים לא יכולים אפילו להדליק נר באמצעות כישוף, אבל אנחנו, העניים, עדיין חוטאים בו פה ושם. תמיד אומרים שדם המכשפות סמיך יותר בביבים. במקום שבו גדלתי כל אמא מלמדת את הבנות שלה כמה לחשים קטנים, כדי למנוע מהמרק לגלוש או לגרום לאדמוניות לפרוח גם לא בעונה. כל אבא מלמד את הבנים שלו לכשף ידיות של גרזינים כדי שלא יישברו וגגות כדי שלא ידלפו.

כל מה שאבא שלנו לימד אותנו אי־פעם היה מה ששועל מלמד תרנגולות – לברוח, לרעוד, להאריך ימים אחרֵי המנוול – ואמא שלנו מתה לפני שהספיקה ללמד אותנו יותר מדי דברים. אבל מאמא מאגס, אמא של אמא, היתה לצדנו, והיא לא בזבזה זמן על סירי מרק ועל פרחים.

הכומר אצלנו אומר שטיהור העולם ממכשפות היה רצונו של אלוהים. הוא אומר שנשים הן חוטאות מטבען ושבידיהן הקסם מופנה לריקבון ולהרס, כמו המכשפה הראשונה חוה, שהרעילה את הגן וחרצה את גורל המין האנושי, כמו בנות־בנותיה שהרעילו את העולם והביאו עליו מגפה. הוא אומר שהטיהורים ניקו את הארץ והובילו אותנו בבטחה אל העידן המודרני של מקלעי גאטלינג וספינות קיטור, ושהאינדיאנים והאפריקנים צריכים להגיד לנו תודה שהצלנו אותם מהקסמים הפראיים שלהם.

מאמא מאגס אומרת שאלה שטויות במיץ, ושרוע, כמו יופי, הוא בעיני המתבונן. היא אומרת שכישוף ראוי לשמו הוא פשוט שיחה עם הפעימות של הלב האדום, ובשביל שיחה כזאת צריך רק שלושה דברים: רצון להקשיב להן, מילים להגיד להן ודרך להכניס אותן לָעולם. רצון, מילים ודרך.

היא לימדה אותנו שדברים חשובים באים בשלשות: חזרזירים; דובים; הזדמנויות לנחש שמות בלתי ניתנים לניחוש; אחיות.

היינו שלוש אחיות במשפחת איסטווד: אני ואגנס ובֶּלה, אז אולי יספרו את הסיפור שלנו כמו שמספרים אגדות. היֹה היו שלוש אחיות. זה היה מוצא חן בעיני מאגס, נראה לי – היא תמיד אמרה שאנשים לא מקדישים מספיק תשומת לב לאגדות ולדברים כאלה, לסיפורים שסבתות מספרות לתינוקות, לחרוזים הסודיים שילדים מדקלמים בינם לבין עצמם, לשירים שנשים שרות בזמן שהן עובדות.

ואולי בכלל לא יספרו את הסיפור שלנו, כי הוא עדיין לא נגמר. אולי אנחנו רק ההתחלה, וכל הרעש וההמולה שחוללנו היו רק המכה הראשונה של אבן הצור, מטר הניצוצות הראשון.

עדיין אין בעולם מכשפות. אבל יהיו.

בקרו באתר הבית של אליקס א. הארו

מכשפות מאז ולעולם
מאת אליקס א. הארו
הוצאת תמיר (2021)
תרגום מאנגלית: לי עברון
599 עמודים