סדרת פנטזיה בשם הסנדמן הגיעה לנטפליקס בתחילת החודש והכתה גלים ברשת ומחוץ לה. הנה (כמעט) כל מה שעליכם לדעת עליה
לאחר שנים ארוכות בכור המצרף של ההפקה והרבה גלגולים, "הסנדמן" של גיימן הגיע החודש למסך. סדרת הפנטזיה האפלה שהגיעה לנטפליקס החודש, למי שלא מכירים, מבוססת על קומיקס מאת ניל גיימן. הקומיקס מגולל את קורותיה של דמות בשם מורפיאוס – מלך החלומות וההתגלמות שלהם בדמות אנוש. אבל מיהו אותו סנדמן? מי זה גיימן? ועל מה כל המהומה? להלן מדריך מזורז, עם כל מה שעליכם לדעת כדי לצפות וליהנות מהסדרה החדשה. אבל גם אחלה דרך להיראות מביני עניין בשיחות סלון ובמטבחון בעבודה.
נעים להכיר, הסנדמן
הסנדמן הוא דמות פולקלור האמונה על החלומות. הוא נפוצה במסורת העממית של מערב וצפון אירופה, ובמיוחד בגרמניה. זוהי דמות דואלית, כיוון שהיא מתוארת כמעניקה חלומות נפלאים, אך גם בתור כזו המענישה ילדים שערים לאחר שעליהם לישון. כמו כן, היא מופיעה בסיפורים ובשירים שונים לאורך ההיסטוריה. למרות שאופיו של הסנדמן יכול להשתנות מאוד בין יצירות שונות, ישנם מספר קווים לדמותו. הבולט בהם הוא שק/שקיק חול זהוב אותו הוא זורה בעיני הישנים, וכך מעניק להם חלומות טובים. זהו ההסבר הפולקלוריסטי לג'יפה שיש לפעמים בעין כשמתעוררים – לכאורה, אלו שאריות של החול.
ב-1816 (תקופתם של האחים גרים) מעמדו של הסנדמן כמפלצת זכה לחיזוק משמעותי, בעקבות סיפור אימה של אי.טי.איי הופמן, שנקרא על שם הדמות. בסיפור זה, מסופר לגיבור בילדותו, כי הסנדמן עובר מבית לבית ובודק אם ילדים ישנים. אם הם לא ישנים, הוא זורה בעיניהם חול כה מגרד, שקורבנותיו מגרדים את עיניהם עד שהן יוצאות מחוריהן. או, אז הוא לוקח אותן ומאכיל בהן את ילדיו שעל הירח.
ב-1919, פרסם זיגמונד פרויד מאמר בשם "האל-ביתי" ("Das Unheimliche" מתורגם לעברית גם בתור "המאוים" או "הבעתה"). במאמרו השתמש הפסיכולוג בסיפורו של הופמן על מנת להסביר את האל-ביתי. המושג מתאר תחושה מאוד מסוימת של אי-נוחות, חרדה מפני דבר מה, או התרחשות, שנראית מצד אחד זרה ומשונה ומצד שני מוכרת בצורה מטרידה. במידה רבה, השימוש של פרויד בסיפור "הסנדמן" הביא פרסום והנצחה למחבר, אך גם עזר לקבע את הסנדמן כישות מאיימת.
ההיסטוריה של הסנדמן בקומיקס
הופעתו הראשונה של הסנדמן בקומיקס הייתה בתור האלטר אגו של ווסלי דודס – מין גרסת לואו באדג'ט של באטמן, אם תרצו. גיבור זה, שהיה נטול כוחות-על, לבש חליפה רגילה בצבע ירוק וכובע ג'נטלמן. הוא עטה על פניו מסכת גז והשתמש באקדח מיוחד, שהכיל גז שינה, בו השתמש בשביל להרדים פושעים ולהכריע אותם. באופן מפתיע, הדמות שרדה מהשקתה ב-1939 ועד 1946. בתקופה זו נעשתה אף יותר מגוחכת ואף אימצה מקביל לואו באדג'ט לרובין – סנדי הילד הזהוב.
ב-1970 זכתה הדמות לחיים מחודשים (ולטעמי, לא פחות אינפנטיליים) בתור האלטר-אגו של ד"ר גארט סאנפורד. בגרסה זו הגיבור הוא פרופסור לפסיכולוגיה שנכלא בממד החלום במהלך מבצע חילוץ של אישיות חשובה, שהשתבש. לפחות בגלגול זה לדמות יש כוחות מיוחדים… או לפחות ציוד מיוחד… משרוקית קסומה שקוראת לשני סיוטים שמשמשים כעוזריו, שקיק חול מרדים ומערך מסכים (כמו בחמ"ל אבטחה), שבאמצעותו הוא יכול לעקוב אחר המציאות והחלום ולעבור ביניהם. משימתו העיקרית של איש החול, היא להגן על ילדים מפני מפלצות סיוטים שמופיעות בחלומותיהם (מעניין להפגיש פעם פרדי קרוגר והסנדמן). למותר לציין שגם באיטרציה זאת הדמות לא שרדה ונשכחה במהרה – ופה טמונה הגאוניות של גיימן.
הסנדמן של גיימן
כמו נקודות ציון בהיסטוריה של התרבות הסנדמן של גיימן נולד במקרה. אי אז, בשנות ה-80 של המאה ה-20, הצליחו גיימן ומאייר אנונימי דאז בשם דייב מקיין למכור ל-DC סיפור קומיקס בשלושה חלקים, בשם Black Orchid (סחלב שחור). אלא שאז קיבלו ב-DC פיק ברכיים. גיימן ומקיין, שני טיפוסים לא ידועים שכותבים על דמות שאף אחד לא מכיר וזאת דמות נשית – אבל בד"כ לא קונים דמויות נשיות. אך במקום לסגת, עלה לחבר'ה בחברת הקומיקס המפורסמת רעיון: הם יתנו לגיימן קומיקס חודשי לכתוב ולמקיין לצייר כותר של באטמן. כך, חובבי הקומיקס יכירו את הצמד ויהיה סיכוי טוב יותר שיקנו את Black Orchid.
השנה הייתה 1987 וגיימן הצעיר ישב מול העורכת והציע דמויות שישמח לכתוב. היא, מצדה, ענתה לגבי כל דמות שמישהו אחר עובד עליה והסבירה למה זה לא אפשרי. כך זה נמשך עד שהגיעו לסנדמן. העורכת הציעה לו את הדמות השולית, אבל הנחתה אותו לעשות איתה משהו שונה, משהו משלו. כמה האירועים הסתדרו בשביל לספק את התנאים ליצירת הסנדמן? בעוד גיימן שוהה בכפר קטן בשם נאטלי, בלב יער אשטון באנגליה, היכה במקום הוריקן. כך, מצא עצמו הסופר הצעיר ביער, בסופה, כשעצים נעקרים ונופלים ולוקחים איתם את החשמל. לא נותר לו אלא לחשוב בחושך – ואיזו תפאורה דרמטית! מאותה סופה יצא גיימן עם האאוטליין לחוברות 1-8 של הסנדמן. או כמו שחלקכם מכיר אותו – העונה הראשונה של הסדרה בנטפליקס.
היופי במה שגיימן עשה, הוא שקיבל לידיו דמות זניחה ודי נלעגת והפך אותה לסיפור אפי. הוא איחד את הגיבור עם אל החלומות והשינה היווני, מורפיאוס. כך העלה את הנוטר האנושי אל מחוזות המיתולוגיה, ועבר מזירת גיבורי-העל לזירת התרבות הקלאסית. חשוב לא פחות, הוא השיב לסנדמן את תפקידו הפולקלוריסטי האגדי. באופן משעשע, אולי כמחווה לדמות הקומיקס שהופקדה בידיו, הוא שימר את מסיכת הגז של הגיבור משנות ה-30. אלא שבידיו, היא הפכה לקסדת הקרב, המשמשת את הסנדמן במסעותיו בין הממדים. אחת משלושה חפצים רבי עוצמה שמלך החלומות יצר: קסדה, שקיק חול קסום ואבן החלימה. אלה יותר מחפצים קסומים. הוא מזג אל תוכם חלק משמעותי ממהותו, והוא זקוק להם כדי למלא את תפקידו.
הנצחיים
לאחר מכן, גיימן הרחיב עוד את העולם המיתי שיצר והפך את הסנדמן לאחד מתוך פנתיאון של שבעה אחים ואחיות, ילדיהם של החשיכה והזמן: גורל, מוות, חלום, הרס, תאווה, ייאוש והזיה. באנגלית, כל שמותיהם מתחילים באות d: Destiny, Death, Dream, Destruction, Desire, Despair ו-Delirium. הם נקראים "הנצחיים" וכל אחד ואחת מהם הוא התגלמות של שמו ותפקידו.
המארג התרבותי
אבל גיימן לא הסתפק בזה. העלילה של הסנדמן נפרשת על פני 75 חוברות, במהלכן סופר הפנטזיה לקח את חובבי הקומיקס למסע דרך שלל יצירות מכוננות בתרבות האנושי, מגן העדן האבוד של מילטון, עבור בשייקספיר, בשלל סיפורי מיתולוגיה ופולקלור וכלה בכותרי קומיקס אחרים של DC. באופן זה, גיימן יצר התכתבות בין הספרותי והקמאי לפופולרי והיומיומי. הוא גם הפך הסדרה שלו לשער המחבר בין הקהל הצעיר והעממי ליצירות חשובות ולרעיונות פילוסופיים מורכבים. אבל חשוב מכול – הוא עשה זאת היטב! הסנדמן למרות שאיש לא ציפה לכך, הפרויקט המקרי שקיבל גיימן בראשית דרכו המקצועית, היה להצלחה מסחרית שגם הפגינה כושר עמידות מרשים, גם יותר מ-30 שנה לאחר צאתה. בנוסף, הסנדמן היה לנקודת ציון וליצירה מגדירה בהיסטוריה של הקומיקס. הוא לקח את הקומיקס מדוכני העיתונים ברחוב והביא אותו למעגלים הספרותיים המכובדים ואפילו לאקדמיה.
