המושכת בחוטים, מאת אופיר פורמן – ביקורת ספר

"המושכת בחוטים" הוא ספר שלא עוצר לרגע, עם עולם יצירתי ומלא דמיון ודמויות בלתי נשכחות

ביקורת מאת: זהר רוזנבוך

"המושכת בחוטים", של אופיר פורמן הוא ספר שלא עוצר לרגע. מתחילתו ועד סופו. כל הזמן קורה משהו. בנוסף המחברת הצליחה לגרום לי להיקשר לדמויות ושירטטה במילותיה עולם יצירתי ומלא דמיון. כל אלה ועוד החזיקו אותי מעורבת בעקביות והביאו אותי לסיים את הספר בתחושת סיפוק ונינוחות.

הוגוורטס לא מחכה לו

קודם, אתייחס לפיל שבחדר: בכתיבה של פורמן ניכרות השפעות של ג'יי קיי רולינג. לואי, גיבור הספר הוא נער צעיר המגיע לבית ספר בו הוא לומד כשפים. הוא מתגורר במעונות עם שותפים ג'ינג'ים, שמזכירים מיד הן את רון וויזלי והן את פרד וג'ורג'. ישנם קווי דמיון נוספים: בהוגוורטס זו רכבת שמביאה את הילדים ראשונה לבית הספר ופה יש כרכרות עם אקווסרים (שמזכירים לי במעט את הת'סטראלים של רולינג, אבל לא לגמרי).

למרות נקודות ההשקה הללו, הדמיון הראשוני התמוסס עד מהרה (הדרקון, אגב, עזר להתמוססות הזו 😉). בסופו של דבר, העולם שיצרה פורמן שונה מאד מהעולם של רולינג. גם עלילת הספר שונה מאד, והדמויות, למעט הדמיון השטחי, ייחודיות ועומדות בזכות עצמן. כמו כן, האופן שבו פורמן מתייחסת לדת ולמיתולוגיה בעולמה עורר אותי לבחון בהנאה את מערכת היחסים המעניינת שיש לי עם נושאים אלו.

המבנים הנמוכים של בית הספר והקרבה שלו לטבע עוררו בי אסוציאציה של קיבוץ. את מעונות הסטודנטים בשליש האדמה דמיינתי כמעין מבנים הרקומים מענפים השזורים זה בזה לכדי חדרים, ממש כמו סלסלות אליפטיות גדולות שהעץ רקם כדי לשכן בהם את דייריו. את חדר המגורים דמיינתי כמבנה ספירלי שמבין מדרגותיו מתפצלים בהדרגה לגובה תאים בתוך חלל החדר, כשכל תא מכיל בערך מיטה וארונית וחלון הפונה החוצה אל עלוות העץ. התקשיתי למתוח את הקו ולהבחין מתי נגמר הדמיון של פורמן והתחיל הדמיון שלי, וזה בעיני דבר מבורך. חלק מהזמן רציתי שיצורפו תמונות המבהירות איך נראים המבנים, אך ברובו הודיתי לה על שאפשרה לי ליצור אותם בדמיוני בכוחות עצמי. בסוף הספר יש מפה, אך היא לא מפריעה לדמיין, אם כבר, היא מעוררת סקרנות לגבי מיקום העלילה של הספר הבא.

החלוקה לאלמנטים של אוויר, אדמה, מים ואש הזכירה לי את אווטאר ואת אומת האש שלהם, אבל אני לא נוטרת לה טינה על כך כלל. יש בכך משהו מאד אינטואיטיבי בעיניי לקשר אש עם התנגדות או לחימה.

סוף ההתחלה

מאד נהניתי מהקריאה. לא שעמם לי לרגע. כל הזמן קרה משהו מעניין. היה לי קל להזדהות עם הדמות הראשית וחיבבתי דמויות נוספות, בעיקר של הילדים בסיפור. תרגיל הביצה מצא חן בעיני מאד. אפילו את ה"תודות" אהבתי. אחד מהיתרונות בספר, עבורי, עד כמה שזה נשמע לכאורה דבר פעוט, הוא תיאום הציפיות. מצד אחד סקרנות לקראת מה יקרה בספר הבא בסדרה, ומצד שני הרגשה שקראתי כרגע יצירה שלמה שעומדת בפני עצמה. אני לא מרגישה שחסר לי דבר. יש לי תחושה של השלמה עם כל מה שקראתי ורצון ועניין לקרוא עוד.

העובדה שעל הכריכה צוין במפורש שזה ספר ראשון בסדרה אפשרה לי להחליט האם אני מוכנה להקדיש לו את זמני בידיעה שאקרא רק חלק מהסיפור. אני שמחה שנתתי את עצמי בידיה האמונות של פורמן ואפשרתי לה לקחת אותי למסע הזה. העסקה שעשיתי כשהתחלתי לקרוא השתלמה לי מאד. היא אפשרה לי להיכנס לעולם קסום ונתנה לי מפלט זמני אל מקום שמילא אותי בשקט (וזאת למרות הקביעה החד משמעית כי איש אינו יכול לברוח מגורלו), בתקופה מתוחה וכואבת זו בהיסטוריה של ישראל והעם היהודי. כבר עכשיו אני יודעת שארצה לקרוא גם את הספרים הבאים בסדרה. 

מומלץ בחום.

נ.ב. עכשיו אני מתלבטת בבחירת הספר הבא לקריאה בגלל התחושה הנעימה של השקט והנחת שהספר הנוכחי הסב לי ואני לא רוצה שתתנפץ.

בקרו באתר הרשמי של אופיר פורמן

המושכת בחוטים

מאת: אופיר פורמן

הוצאה: אופיר פורמן (2023)

384 עמודים