הספר 'ניצוצות' בורא עולם חדש לגמרי, נוטף תחושה אותנטית ומדבר בגובה העיניים
ביקורת מאת זהר רוזנבוך
לפעמים, אני תוהה אם יכול להיות שהדמיון האנושי מיצה את עצמו, ומעכשיו כל היצירות יהיו גרסאות חדשות של משהו שכבר היה קיים… ואז בא ספר כמו ניצוצות והופך את הקערה על פיה (נקווה שזו לא "קערת השבעה"). הוא בורא עולם חדש לגמרי (חחח… כתבתי בורא עולם), עם מונחים חדשים ויצורים מיתיים וחתולים פוליאמורים, ואני מתמוגגת לגלות שעוד לא אבדה תקוותנו, ובעיקר, שיש בעולם הזה אנשים ממש מגניבים עם ראש מטורף, בקטע טוב.
הסיפור כתוב בשפה עכשווית ונוגע בנושאים רלוונטיים לימינו, כמו פוסט טראומה, מה זה אומר להיות אנושי, וערבי הקראה של שירה להטב"קית. יתר על כן, הוא נוטף תחושה אותנטית ומדבר בגובה העיניים.
הקצב והכתיבה
הסופרות לא מהססות ומכניסות את הקורא מיד בסוד העניינים. אין תהליך הדרגתי. קראת שורה ראשונה, (איזה שורה? מילה) וכבר אתה נתקל ביצור בשם "שונרע", ומיד אחריו הולך ונחשף לך עולם מתחת לעולם שאתה חי בו, והתחנה המרכזית בתל אביב היא כבר לא מה שהכרת והכל מתכתב לך עם המציאות שבה אתה חי. עם העולם החדש באה טרמינולוגיה חדשה וביטויים כמו "שבט אחים", "עמי ארצות", "מנושלים" ו"בכורה", מקבלים משמעות חדשה.
הספר כתוב נפלא. בכל פרק מתחלף הדובר והסיפור מסופר מנקודת מבטן של שתי הדמויות הראשיות. פעם זה ופעם זה. תכל'ס מרתק, מתוח, טעון ומעניין. הייתי ברבע הדרך מתחילת הקריאה כשחשבתי לעצמי בהתפעלות "זה ספר וואו!!!" ממש במילים אלה.
רפרנסים ו"ביצי פסחא"
אהבתי את הרפרנסים לספרים ולסרטים מוכרים מתחום הפנטזיה, ולמיתולוגיות שונות – מיוונית ועד יהודית. אהבתי אף יותר את העובדה שאותם רפרנסים היו כמו ביצי פסחא שמתגלות כמשחק במהלך הקריאה. בערך באמצע הספר כבר ספרתי ארבעה או חמישה רפרנסים, ותהיתי אם פספסתי בטעות אחד או שניים. הספר הרגיש כמעין שילוב פנטסטי של "קונסטנטין" ו"דוגמה", שקורם עור וגידים – רק בגרסה יהודית גאה.
בשורה התחתונה
תקשיבו, זה ספר אפי בעיניי! שאפו! נהניתי לאללה! וזה הספר שקראתי בזמן הכי קצר בחיים שלי. 280 עמודים בפחות מיומיים! זה אומר שבאמת שלא רציתי להניח אותו. אני ממש מקווה שהוא יכה גלים. מאחלת לכן, הסופרות, שתגיעו לאי הפרטי הזה בקאריביים מה"תודות" שלכן.
אתר הספר לרכישה
ניצוצות
מאת: מיכל בסן ואור רוט
הוצאה: מיכל בסן (2024)
280 עמודים
