חברי הדרקון אליוט 2016, החידוש של דיסני ללהיט משנות ה-70 הוא לא פחות משיר אהבה לדמיון, לילדות ולסרטי הפנטזיה הקלסיים של פעם
לדיסני יש בשנים האחרונות מגמה מקוממת של חידושי לייב אקשן ללהיטים ישנים שלהם. בינתיים, אני מודה שלא אהבתי אף אחד מהם. זאת הסיבה שגם לחידוש של "חברי, הדרקון אליוט", ניגשתי עם יותר חשש מציפייה. קשה להתאכזב כל כך הרבה פעמים.
מה רבה הייתה שמחתי לגלות שהפעם מדובר בסרט שונה. החידוש של דיסני לסרטם המצליח מ-1977 הוא לא פחות משיר אהבה לדמיון, לילדות ולסרטים של פעם. ברצינות, כבר כמעט לא רואים סרטים כאלה, מלאי לב שפונים לילד ולצד התמים שבנו. אבל זה בדיוק מה ש"חברי הדרקון אליוט" של 2016 מנסה ומצליח לעשות.
בנו הירוק של פאלקור, או שובו של הדרקון-כלב
מה מקבלים כשמשלבים דרקון וכלב? דרקון שכולו לב! הילדים (ולא רק הם) הולכים להתאהב באליוט החדש. מפיקי הסרט דיברו רבות על המאמץ למציאת העיצוב המושלם לאליוט. עיצובו המצויר לא בא בחשבון – אי אפשר להעבירו בגרפיקה ממוחשבת באופן שייראה ריאליסטי מספיק ולא מגוחך. מנגד, קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, ליצור דרקון ריאליסטי שייראה מספיק ידידותי על מנת לא לגרום לכל הילדים הקטנים שבאולם לפרוץ בבכי בשנייה שיראו אותו. לאחר בחינה של כל מיני עיצובים, בחרו לבסס את עיצובו של הדרקון הידידותי בעולם על שילוב של כלב וחתול – בעלי חיים מוכרים לילדים וכאלה המזוהים עם התנהגות ידידותית.
למותר לציין כי גם הידיעות לתקשורת בנושא זה היו מלחיצות משהו. הרבה פעמים בהוליווד, כשמסע השיווק כולל השתפכויות ממושכות על כמה נפלא ומחוכם משהו, פירושו של דבר שהוא יצא איום ונורא ו"בבקשה, בבקשה תאהבו אותו, אחרת הלך עלינו"! לא כך במקרה של אליוט. איכשהו, בדומה לפאלקור המופלא מ"הסיפור שאינו נגמר" הראשון (לפני שהרסו אותו בעיצובים מחודשים), צוות העיצוב הצליח ליצור דרקון אמין למראה, שבאופן מאוזן לחלוטין נראה גם ידידותי, מגונן ושובב להפליא.
התוצאה מכמירה לבבות, וסביר להניח שכל ילד שני יצא מן האולם כשהוא רוצה את אליוט שישמור על מיטתו בזמן שהוא ישן.
לא בדיוק חידוש
יש לציין כי, למרות שהסרט החדש נושא מספר אלמנטים עלילתיים מן הסרט שהיווה את השראתו, לא מדובר לגמרי בחידוש. זה לא כמו חידוש נוסף לסיפור המקור של סופרמן, באטמן או ספיידרמן, למשל. מדובר בסרט חדש לחלוטין, עם עלילה משלו. צפייה בסרט משנות ה-70 לא תכין אתכם לסרט הנוכחי, וצפייה בסרט הנוכחי לא תיפגע כלל מחוסר-צפייה בסרט הקודם. אבל… זה טוב. ממש טוב!
ראשית, למרבה הצער/שמחה (תלוי בטעמכם), זהו לא עוד מחזמר של דיסני. לסרט פסקול נפלא, אך לא שירה. שנית, הסיפור מעודכן ומותאם למאה ה-21, כולל מספר מסרים בנושא שמירה על הסביבה. יחד עם זאת, קשה שלא להבחין בניסיון – וההצלחה – להשיב לחיים את דמותה של ארה"ב רומנטית, שאם התקיימה מעולם, כבר איננה. משמעות הדבר היא, בין השאר, נופים מהממים של יערות מלאי הוד, שדות מוריקים, הרים נישאים ועוד. והיופי הוא, שכל היופי הזה לא נחווה אך ורק מרחוק, אלא גם מעל גבו של דרקון!
זאת היא גם הסיבה לכך שלמרות שהסרט מופץ רק בדיבוב לעברית, כדאי לכם ללכת לראות אותו! הצילומים הנפלאים, חוויית התעופה על גבו של אליוט פשוט מתחננים לצפייה במסך הגדול. הסרט פשוט שופע עד להתפקע בסצנות ובצילומים נפלאים שכל אחד מהם יכול להיות פוסטר או גלויה. במחיר של כרטיס קולנוע, תקבלו תמורה מלאה של התרוממות רוח שלא מקמצת בדבר, אך גם לא נסחפת אל מחוזות ההגזמה.
תוצאה נוספת של אותה השבה לחיים של אמריקה הישנה, הטובה והלא-מעט בדיונית, היא שלסרט אווירה נפלאה של סרטי הפנטזיה הקלסיים של פעם – הסיפור שאינו נגמר, הנסיכה הקסומה, ווילו והנסיכה… אבל בחדש. יכול להיות שחלקכם לא ימהרו לקבל את חברי הדרקון אליוט 2016 לאותה אליטה, אבל אם רק תצליחו לכבות את הציניות ולתת לילד שבכם לצפות, בטוח שתיהנו.
