וונדר וומן – ביקורת סרט

ביקורתה של נטע שרמייסטר על הסרט וונדר וומן, בכיכובה של גל גדות (2017)

לקח הרבה זמן בהוליווד לחזור לסרט מבוסס גיבורה – צעד שנחשב כסיכון לא קטן, ובמיוחד כשמדובר במישהי משמעותית כמו וונדר וומן, דמות שהיו דיבורים רבים לגבי הבאתה למסך הגדול ואפילו פיילוטים שלא צלחו.

לכל הדעות, סרטי הקולנוע של DC נשארים מאחור לעומת ההצלחות המסחררות באקרנים של סרטי מארוול. מאז הקו אותו התווה כריסטופר נולן עם טרילוגיית באטמן, הסרטים שלהם נחשבים אפלים, משמימים ומייגעים. זאת בהשוואה לקלילות והכיפיות שסרטי מארוול משדרים. אך האם וונדר וומן הצליחה לעשות את מה שקודמיה נכשלו בביצועו ולגשר על הפער? לדעתי, כן – ובגדול.

על העלילה (ללא ספוילרים)

הסרט מגולל את סיפור התחלת דרכה של וונדר וומן, עוד לפני שקבלה את כינויה. למעשה, הכינוי "וונדר וומן" לא מוזכר בסרט בשום שלב, היות והוא מתמקד בסיפור המקור שלה, של דיאנה פרינס, בטרם זכתה בכינוי גיבורת-העל שלה.

הסרט מציג בפני הקהל את המקום ממנו הגיעה, וחושף כיצד הפכה למי שהיא כיום וכיצד הגיעה בעצם למערב ולתרבות של בני ימינו. לשם כך הוא פונה אל מקורותיה בקומיקס ולזמן מלחמת העולם הראשונה.

דיאנה של הסרט אינה מודעת לכוחותיה או לגורל שלה, ובמהלך הצפייה מלווה אותה הקהל בעצם במסע הגילוי שלה של עצמה, בדרכה להפוך לגיבורה החזקה והאהובה שאנו מכירים.

הטוב, הרע…

"וונדר וומן" עוסק בנושאים של טוב מול רוע ואופי האדם הנע בין השניים. ככזה, הוא שופע מסרים של אקטיביות מצד כל הנוכחים, כאשר פעם אחר פעם מתעוררת השאלה – האם לשבת בצד ולא לעשות דבר, או לפעול לטובת מה שאנו מאמינים בו. הדמות של וונדר וומן במיוחד, מהווה דוגמה של אישה אמיצה וחזקה (פיסית ומנטלית), שנלחמת על מה שהיא מאמינה בו, גם אם זה נשמע מגוחך לכל הסובבים אותה, ולא מתקפלת לנוכח קונבנציות חברתיות או השפעות גבריות.

… וגל גדות

כשהוכרז על ליהוקה של גל גדות כוונדר וומן, קם בקרב ציבור החובבים קול מחאה שלא חשב שהיא מתאימה פיזית לתפקיד. גם לי היו חששות…אבל אני שמחה להתבדות. גל מביאה המון קסם לתפקיד, ומוכיחה יכולת משחק שובה, כריזמה והמון הומור טבעי. היא עברה הרבה אימוני לחימה וכושר לתפקיד, שגרמו לה למכור את התנועות היטב וממש להיות אמינה בתור הדמות. יש לה עדיין מבטא ישראלי בולט מאוד (לעיתים ברמה שהפריע לי לשכוח שאני בסרט קומיקס ולא בישראל), אבל אני בטוחה שכל שאר תושבי העולם ייהנו מאוד מהמבטא האקזוטי והלא-אמריקאי במופגן (בסרט היא אפילו עדיין לא הגיעה לארה"ב). שאר האמזונות אפילו ניסו לחקות את המבטא שלה.

חלקו הראשון של הסרט מאוד הומוריסטי וקליל, ממש היה אפשר לטעות שאנחנו בסרט של מארוול, וחלקו השני קצת קודר ועמוק יותר, אך לגמרי מתאים לעלילה. האקשן מעולה, גל עשתה עבודה נפלאה וקטעי הלחימה עם האמזונות הן פשוט תענוג לצפייה, גם אם היה ניתן להגדיר זאת כלצפות בנשים מעופפות.

בשורה התחתונה

לסיכום, אני שמחה להגיד שוונדר וומן הצילה את DC מן הכבדות שהייתה אופיינית להם עד כה, ושמה אותם בדרך הנכונה. כל הכבוד לגל גדות על עבודה נפלאה. לא זאת בלבד שסחבה סרט שלם על כתפיה, אלא שבכיכובה הפכה לסרט הטוב ביותר של DC. המון אקשן, הומור, מסרי העצמה נשית, עידוד לביטחון עצמי, עמידה על ערכים ועשיית הדבר הנכון. מומלץ!