ביקורת: חום

"חום" / די שולמן

מאת: טל רביץ

"חום" הוא הספר הראשון מתוך טרילוגיה של הסופרת והמאיירת הבריטית, די שולמן.

תקציר העלילה מגב הספר:

סתוס לאונטיס הוא גלדיאטור צעיר ויפה תואר בשנת 152 לספירה. הוא מעולם לא הפסיד בקרב עד שאישה צעירה בקהל מסיחה את דעתו והוא נפצע בזירה ונופל למשכב כשהוא סובל מזיהום ומחום גבוה.

אווה קורצקי היא נערה זועמת בשנת 2012. היא נזרקה כבר משני בתי ספר, ואמה ואביה החורג כמעט התייאשו ממנה לגמרי. אבל להפתעת כולם אווה מתקבלת לפנימייה היוקרתית "סנטה מגדלנה", ושם, במעבדה לביולוגיה, היא באה במגע עם תכולה של בקבוקון מסתורי ונופלת למשכב כשהיא סובלת ממחלת חום מוזרה.

חום הוא סיפור של מסתורין ואהבה, זהו הספר הראשון בטרילוגיה השוברת את גבולות הזמן והמרחב ומפגישה בין שני גיבורים גדולים מהחיים…ומהמוות.

כשהוצע לי לכתוב ביקורת על הספר "חום" הייתי מסויגת, מאחר וגלדיאטורים והמאה השנייה לספירה הפסיקו לעניין אותי עוד בשיעור היסטוריה בכיתה ה'. אבל ראיתי שיש בספר גם גיבורה נוספת, נערה מהתקופה שלנו, שנשמעה מסקרנת, אז החלטתי ששווה לנסות. לא התחרטתי. בשנייה שהתחלתי לקרוא את הספר כמעט ולא הצלחתי להפסיק. הספר מרתק וסוחף, הוא רווי תעלומות ומסתורין ומלא תיאורים ססגוניים של תקופות, מקומות ומחשבות.

הדמויות הראשיות בסיפור הן אווה וסתוס: אווה, בהיותה זו שמספרת על עצמה, מציגה את נקודת המבט שלה על העולם ועל החוויות הקשות שעיצבו אותה ומעוררת הזדהות עד כדי כך שקל להתעלם מכך שהיא אגוצנטרית ולא נעימה ולהבין אותה. במקביל, מעצבן לקרוא איך רוב האנשים, בדגש על משפחתה, לא מצליחים לראות את הצדדים הטובים שבה. היא דמות מעוצבת ואמינה, ובמהלך הסיפור, היא עוברת תהליכים ומגלה שיש אנשים שאוהבים אותה.

סתוס מתואר על ידי מספר יודע-כל, שמצד אחד נותן לנו רקע והסבר על התקופה ומצד שני מרחיק אותנו רגשית ממנו. סתוס מקסים ואינטליגנט, ועם זאת, הרגשתי שהוא לא אמין. הוא עובר המון חוויות ומגלה דברים שהייתי מצפה שישפיעו עליו באיזושהי דרך. עם זאת, גם כאשר הוא נתקל במידע ובחוויות שהיו אמורים לכל הפחות לזעזע את עולמו, נראה שהוא לא מוצא קושי להתמודד עמם.

בנוסף לשני הגיבורים יש דמויות משניות שנעות סביבם: חברו הטוב של סתוס, מספר ילדים בפנימייה, כמה מעובדי הפנימייה ומשפחתה של אווה. רוב הדמויות הללו שטחיות והן זוכות למעט עומק, וגם אז רק אם הגיבורים ממש מתעניינים בהן.

הספר מתאר מפגש בין תקופות שונות, או בין עולמות מקבילים ומצליח להתמודד עם המורכבות הלוגית והרגשית בצורה טובה, בין היתר כי הדמויות עצמן שואלות את השאלות ולא מבינות מה קורה. הדמויות חוקרות את המציאות, והממצאים ואי-הוודאות שלהן בשאלות שגם אנו כקוראים שואלים נותנים לסיפור אמינות אך, בד בבד, יוצרים דרישה מהדמויות למצוא את התשובות כדי שגם אנחנו נבין את המציאות.

כפי שנכתב בתקציר, וכפי שציינתי בהתחלה, הספר "חום" מתוכנן להיות ספר ראשון מטרילוגיה. הוא עומד בפני עצמו ואפשר ליהנות ממנו גם בלי לקרוא את הספרים הבאים, אבל חלק מהשאלות נותרו פתוחות ויש מקום להמשך של הסדרה.

בשורה התחתונה

אני רואה את "חום" כחטיף – לא עמוק במיוחד, אך עם זאת מושך, טעים ומשאיר טעם של עוד. זהו ספר מהנה, מסקרן ומותח, שנותן פסק-זמן מהמציאות היומיומית ומהחיים השגרתיים, ובהתאם לשמו, אני אכן ממליצה עליו בחום.

 חום

די שולמן

תרגום מאנגלית: יעל ענבר

ידיעות ספרים – סדרת פרוזה-עשרה (2012)

445 עמודים