מעשה פלאים / בריאן סלזניק
מאת: נעמי כרמי
רבים הופנטו מספרו הקודם של בריאן סלזניק, "התגלית של הוגו קברה" ומן הסרט שיצא בעקבותיו. האם הצליח הסופר לעשות זאת שוב בספרו "מעשה פלאים"?
עלילת הספר מגב הכריכה
בן ורוז חיים במרחק חמישים שנה זה מזה, ושניהם מתגעגעים למשהו חשוב ומסתורי שחסר בחייהם. בן חולם על האב שמעולם לא הכיר, ורוז חולמת על שחקנית קולנוע מסתורית. באחד הימים מגלה בן רמז משונה בחדרה של אמו, ואילו רוז מגלה קצה חוט בעיתון, וכל אחד מהם יוצא לבדו למסע נועז אחר האמת שאבדה לו.
מעשה פלאים הוא ספר בשני קולות על שני גיבורים, סיפורו של בן מסופר במילים, וסיפורה של רוז מסופר בציורים. שתי העלילות, זו המסופרת וזו המצוירת, נשזרות זו בזו בסימטריה מהפנטת, עד למפגש מעורר התדהמה.
***
לפני שאפשר לפתוח עם "מעשה פלאים" צריך לפתוח את "מעשה פלאים", וזו משימה כבדה יותר משציפיתי לה – מדובר בכרך עבה מעדות "שר הטבעות", כזה מהסוג שאפשר לעצור אתו דלת או להמם פורצים בקלילות. כלומר, בכבדות.
אבל ברגע שפותחים ומתחילים לדפדף, מגלים שמדובר בספר שקרן, בעצם. מעבר לנובלה הגרפית שנפרשת במקביל לספר הכתוב, והיא דווקא אטרקציה מעניינת שעובדת היטב – הספר עצמו מסתכם בנובלטה קצרה, בפונט גדול ורחב כמו הספר, שמדי פעם תופס רק חצי מהעמוד. למה? ככה. וחבל, כי מדובר סך הכול בספר נוער צעיר, על גבול הילדים המבוגרים – לא אוכלוסייה שכרך עצום בלי הצדקה יקל עליהם את הקריאה. וכאן אנחנו נכנסים לתוכן של הספר, שסובל בדיוק מאותה הבעיה: נועד לילדים, ולא לגמרי מתאים.
הסיפור, מקסים ומתוק, ידבר יותר מכל לילדים בני 12 – 13. הנה, שפטו בעצמכם: בן הוא ילד בוגר, בגיל לא ברור היכן שהוא בן 10 – 13, שאוהב לאסוף חפצים מיוחדים, מוקסם ממוזיאונים ומאסטרונאוטים. אימא שלו, שהייתה הספרנית העירונית בעיירה הצפונית הקטנה הובוקן, מתה בתאונה. בן מאבד את השמיעה – ובורח לניו יורק, לחפש את אביו ואת האמת. רוז, בת בערך אותו גיל, חירשת מלידה – וחיה, לפי המגזינים שהיא מעניינת בהם והקולנוע שהיא אוהבת, בשנות העשרים של המאה העשרים. גם היא מחפשת את האמת המשפחתית שלה בניו יורק. הסיפור שלה נפרש במקביל לסיפורו של בן, הגיבור הראשי – ובציורים חיים ומלאי הבעה. הקשר העלום ביניהם הולך ומתגלה, והמתח בין הציורים הקשורים-לא-קשורים של רוז לסיפור הכתוב של בן יוצר משהו אחר ומעניין בספר.
וכאן יש מתח שנותרתי תוהה לגביו. האם ילד או ילדה, אינטליגנטיים ככל שיהיו, יבינו את הרפרנסים לקולנוע של שנות עשרים ולניו יורק של שנות השבעים מספיק בשביל ליהנות מהספר באמת ובתמים? אין ספק שהם חייבים להיות אינטליגנטים כדי ליהנות מהסיפור עצמו, שמתגלגל בין תשוקה למוזיאונים להיסטוריה ו"גראונד קונטרול, איטס מייג'ר טום". אבל האם אין רובד שלם שפשוט מפוספס? נסו לתת לילד החכם שלכם ותודיעו לי.
עבור המבוגרים שבינינו, אין לי ספק, הוא באמת קצת מפוספס. הצורה מרתקת, כאמור, והסיפור מתוק, אבל הוא לא מחזיק לטעמי מספיק בשביל מי שעבר את גיל 15. הוא קצת תמים מדי, קצת ברור מדי לאן הוא חותר, קצת… אין מה לעשות, ילדותי מדי. ובלי הקסם שלא נגמר בקלסיקות-ילדות גדולות באמת. הוא לא נטול קסם, ההפך – אבל לא הצלחתי להפסיק להרגיש שהילדה שהייתי הייתה מעריכה אותו כל כך הרבה יותר.
חבל שלא היא קראה אותו. פספוס.
מעשה פלאים
בריאן סלזניק
מאנגלית: שרון פרמינגר (עריכת תרגום: אירית מילר)
הוצאת כתר (2012)
637 עמודים