סופר הילדים והנוער המוכר והאהוב והמורבידי, למוני סניקט, חוזר עם ספר ילדים מאיר עיניים – "החושך"
למוני סניקט, הלוא הוא דניאל הנדלר, הוא מחברם של ספרי ילדים רבים, אולם יצירתו המפורסמת ביותר. היא סדרת ספרי "סדרה של צרות". בסדרה זו, גולל המחבר את תלאותיהם של ילדי משפחת בולדר, שמתייתמים בשריפה נוראה, ומאותו רגע הופכים חייהם להרפתקה אחת גדולה – ולסדרה של צרות. בסגנונו הייחודי, הנדלר נגע בספריו בשלל נושאים שנחשבים לבעייתיים, לא-נחמדים ומאיימים – דברים שבדרך כלל נחשבים לטאבו. אולם האופן בו עשה זאת, עם המון הומור שחור וקריצות יודעות-סוד, נטרל את הנושאים הללו, ובעצם שבר לא מעט ממוסכמות הסוגה הספרותית – לרבות הנטייה להתייחס לילדים ולסיפוריהם כמשהו שברירי שיש לטפל בו בכפפות של משי.
ספרו החדש של הנדלר, "החושך", מיועד לקהל יותר צעיר מספריו הקודמים. על כך מעיד גם אורכו – 40 עמודים, בלבד. כפי ששמו מרמז, הספר נוגע בנושא שמשותף לילדים ולמבוגרים רבים – הפחד מן החושך. זהו כמובן לא הספר הראשון בנושא, וודאי שלא יהיה האחרון, אולם אם יצירותיו הקודמות מהוות אינדיקציה, הרי מי מתאים יותר מהנדלר לכתוב על נושא זה? הקדימון לספר, בכל מקרה, נראה מצוין ומבטיח להפליא (משהו נדיר מדי בקדימוני ספרים, לצערי).
תקציר הספר (בתרגום חופשי מגב הכריכה)
לסלו פוחד מהחושך.
החושך גר באותו הבית בו לזלו מתגורר. אבל לרוב, החושך נשאר במרתף ולא בא לחדר של לזלו. אבל לילה אחד, הוא כן.
זהו סיפור על איך לסלו מפסיק לפחד מהחושך.
גם לנו יש (ואפילו קודם)
במאמר מוסגר, אני רק רוצה לציין שגם לנו, בישראל, יש ספר נפלא ובו מככב חושך המתעורר לחיים – "חיית החושך" שמו. ספר זה, שיצא ב-1976, היה הספר הראשון של אורי אורלב לילדים, והוא היה ונותר אחד מספרי הילדים החביבים עליי, בעברית ובכלל.