ביקורת: "סאלי לוקהארט: נקמת הטיגריס"

לכל דמויות המשנה המופיעות בספר יש אופי משלהן, אפילו לאלו ששמורות להם שורות בודדות, וחלק מדמויות המשנה

באות והולכות כך שאני ממליצה למי מכם שיקראו את הספר לרשום בצד מקרא של דמויות.

אחד הדברים שהיו ממש מוזרים לי בספר, היה המפגש עם הייצוג הספרותי של היהודים. יש לנו בספר גיבור ראשי יהודי, ובמהלך העלילה, אנו פוגשים יהודים רבים אחרים, שהגיעו לאנגליה הישר מהפרעות ברוסיה. בתחילת הספר, בין עובדות שונות על התקופה, כותב פולמן שבעקבות ההתנקשות בחייו של קיסר רוסיה, חיפש השלטון שעיר לעזאזל והטיל את האשמה על היהודים. אלה נפלו עקב כך קורבן לראשון מבין כמה פוגרומים שיתרחשו במהלך העשורים הבאים. היה לי מוזר לפגוש כך את היהודים, יורדים מספינות, חסרי כסף, אבודים בארץ זרה. פולמן לא התעמק ביהדות, אך מדי פעם, כשתיאר את מראם, את מנהגיהם ואת מצבם של היהודים באותה התקופה, תהיתי מה חושבים על כך מרבית הקוראים של הספר שהם קרוב לוודאי נוצרים.

נהניתי מצורת הכתיבה של הספר. אף על פי שהעלילה מדלגת מדי פעם בין זמנים, דמויות ומקומות, המעברים עדינים ומתרחשים בנקודות טובות, כך שבכל מעבר השתוקקתי לקרוא את אותו הקטע שהיה נתון לפניי, ולא חשתי צורך לדלג להמשך הסצנה הקודמת. עם זאת, אני מודה שמרוב מתח, קראתי חלק גדול מהספר בציפייה להגיע כבר לפתרון ולא תמיד הצלחתי פשוט ליהנות מהקריאה.

לסיכום

"נקמת הטיגריס" הוא ספר מרתק, מלא מסתורין, מפגשים בין מעמדות, תגליות חברתיות והומור ציני. יש בו המון חוויות והוא מעלה בהצלחה שאלות מוסר מעוררות מחשבה. אני ממליצה עליו מאוד.

הערה חשובה: "נקמת הטיגריס" הוא חלק מסדרה ואינו עומד בפני עצמו. כדי לקרוא אותו, יש להכיר קודם את הספרים שקדמו לו (ולמען האמת, זה בונוס מאחר שהספר הראשון מוצלח במיוחד).