דיסני מנסים להשיב עטרה ליושנה עם סרטם החדש, "לשבור את הקרח" (Frozen). האם הצליח להם?
נתחיל מהסוף. לכו לראות את "לשבור את הקרח". ואם אתם רוצים לראות אותו באנגלית ולא בדיבוב, עדיף שתעשו זאת בהקדם, לפני שהוא ייעלם. בשנים האחרונות, סרטי אנימציה, אם הם מוקרנים באנגלית כלל, לא מציגים בשפה המקורית זמן רב מדי. השירים והאווירה הכללית מצדיקים בהחלט את הביקור בקולנוע, ולו רק בשביל לקבל טעימה קטנה של חורף בנוסח דיסני, לאור הביצועים המאכזבים של העונה המקומית.
ועכשיו נצלול פנימה: "לשבור את הקרח", כפי שהוא משווק על ידי יחסי הציבור שלו, שואף להשיב את דיסני לזירה המוכרת שלה, זו שהביאה אותה לאיפה שהיא היום, סרטי המעשיות – הפעם על בסיס "מלכת השלג" של הנס כריסטיאן אנדרסן. הוא משווק לכל דבר ועניין בתור הקלסיקה החדשה של האולפנים. האם הצליחו לעשות זאת? ובכן, כן ולא.
מצד אחד
"לשבור את הקרח" הוא סרט מרהיב! הוא פשוט אגדת שלג, וההתרחקות ממעשיות האחים גרים לעבר חומרים יותר צפוניים עובדת נפלא. כיאה לסרט דיסני קלסי, הוא מיוזיקל והשירים בו קליטים וכיפיים וחלקם אפילו יהיו מהנים להאזנה בנפרד. בייחוד ראויים לציון "?Do You Want to Build a Snowman" ו-"Let It Go". בניגוד לסרטים כגון "הרקולס" ו"הנסיכה והצפרדע", הם באים בטוב וזורמים עם אווירת האגדה במקום לשבור אותה עם סגנונות כמו ג'ז וגוספל, שיש להם את הקסם שלהם, אך אינם מתאימים לחומרים העלילתיים.
מבחינת אנימציה, אף על פי שחלק מן העיצובים יכולים היו להיות קצת יותר מושקעים, ככל שהדבר נוגע לנופים, לתנועה של הדמויות ולבעות הפנים, הוא מרשים מאוד. חדי העין יבחינו בדקויות בתנועות העיניים והשפתיים שמפיחות בדמויות חיים ברמה שלא נראתה כמוה. דמותו של אולף, איש השלג, למרות שהיה לי אנטי מובנה אליה מן הפעם הראשונה שראיתי אותה בקדימון, מתגלה כדמות תומכת מכמירה ומשעשעת להפליא, וכך גם סוון האייל. כל הרכיבים הללו מתחברים לכדי סרט דיסני מהנה, שמצטרף למדף המעשיות המונפשות המכובד שלהם.
מצד שני
אם בשלב זה אתם תוהים מתי מגיע ה"אבל", אז ראשית אתם מכירים אותי היטב, ושנית, הנה הוא בא: א-ב-ל "לשבור את הקרח" סובל ממספר בעיות קשות שמונעות ממנו לתפוס את מקומו בין הקלסיקות האלמותיות של דיסני. מחלקת היח"צ של דיסני יכולה לקרוא לו אלמותי ולהשתמש בכל הקלישאות, אבל בשורה התחתונה, הוא לא. הבעיה העיקרית, עד כמה שעולה בידי לאבחן אותה, היא שכותבי התסריט פשוט ניסו לעשות יותר מדי ולרצות יותר מדי אנשים, ובסוף יצרו משהו שמצליח לשאת את עול הדרישות ממנו, אבל רק בקושי.
הראשונה לסבול ממופע הג'גלינג הנרטיבי הייתה המעשייה המקורית של אנדרסן, ממנה לא נשאר כמעט כלום. כדי ליצור סרט נסיכות חדש, היה על דיסני לאנוס את העלילה ולהפוך את הגיבורות לנסיכות. זה הפך את קאי, הילד המקורי אותו מצילה גרדה, פשוטת העם, למיותר לחלוטין והוא אכן הושמט. כדי לרצות את חובבי הרומנטיקה, יש סיפור אהבה (אפילו שניים). כדי לרצות את מתנגדי הנסיכות והרומנטיקה המיושנת והשוביניסטית, הרומנים האלה משניים ליחסי הקרבה בין אנה הנסיכה לאחותה אלסה, "מלכת השלג". מכיוון שבסרט מלכת השלג היא אחותה של הגיבורה, היא לא יכולה להיות הרעה. לכן, צריך שיהיה מישהו אחר להיאבק בו, אז יש רעים אחרים. אבל מכיוון שבסרט על מלכת השלג לא יכולה להיות דמות נבל אחרת לחלוטין, אז אין ב-א-מת נבל חלופי, רק נבלים קטנים.
בקיצור, "לשבור את הקרח" מתגלה כסרט אנימציה קלסי-חדשני, השואב את השראתו ממעשייה אהובה אבל לא מבוסס עליה. הוא רומנטי-אנטי רומנטי, שוביניסטי-שוויוניסטי ומורכב ועמוק בצורה צפויה ושטחית לחלוטין. כל העסק מחזיק מעמד בערך עד המחצית השנייה של הסרט, שם הוא מתחיל להתנדנד, עד שהוא כורע לגמרי תחת הנטל, לקראת סופו. כדי להצליח להסתיים בצורה קוהרנטית, הוא פונה לקלישאות ולמטיפנות, ובמקום להזין את הצופה עם המסרים בכפית כסף מעודנת, הוא תוחב אותם אל פיו בחיפזון עם מעדר ברזל, כאשר הדמויות מסבירות זו לזו מה התרחש כרגע ולמה. זה כל כך חבל, כי אם דיסני היו פשוט מנסים לספר סיפור טוב, במקום לנסות ליצור קלסיקה שתענה על הדרישות של כולם ותהיה שוברת קופות, הסרט יכול היה להיות בקלות מדהים.
לסיכום
אם אתם חובבי דיסני, לכו לראות את "לשבור את הקרח". יחד עם זאת, אם אתם חובבי דיסני ותיקים, שכבר רואים את כל השטיקים מקילומטרים, פשוט עשו לעצמכם טובה וכבו את הציניות והאנליטיות עד סוף הסרט. יש מספיק ממה ליהנות גם ככה. טיפים נוספים: סרטון האנימציה שקודם לסרט מומלץ בחום ודורש תלת-ממד כדי ליהנות ממנו כמו שצריך. כמו כן, כדאי להקדיש מעט תשומת לב לכתוביות. חלקן משעשעות, ובייחוד הקטע שנוגע לנזלת. למקרה שתהיתם, כן, בסוף הכתוביות יש קטע נוסף. אורכו שניות ספורות והוא לא באמת מצדיק את ההמתנה. עדיף פשוט לחכות קצת ולראות אותו עוד כמה ימים ביוטיוב.
